חלק לחודש ניסן

זו תקופה של בדיקת הלב ,לטיהור הלב,לקראת ניסן בדק בית פנימי של נימיי הלב לגלות דרכם את אשר מופר בלא יודעין ואת אשר מפר הלומד ביודעין.
כאשר אותו מרכיב נראה הפוך לרצונו, לרצונו ההכרתי לתיקונו הוא בהכרה לתיקונו ובכל זאת מרכיב חוסם ונכנע הוא ובוחר בסיב הלא נכון ומלוויו
יש הסיבתיות לכך מחוקיות הנפש. לאחר שקיבלתם זמן לבדיקת הכרת הלב
ודאי הכרה צופה על הלב לתיקונו מה קורה היום בסך, בהכרת התיקון התוצאה ממנה של אותה הכרה מתקנת מה נותר ממנה? מה קשה ללומד לתקן? ניתן לכל אחד חלקו כדי להתקדם. מי עושה את מלאכתו בהכרה טובה ומי פחות סה"כ
כולם עושים מלאכה ומתקדמים. ומה נותר לסיים לשחרר, מה נותר לעשות לייצב מערכת להחזירה לכוחה שביציבותה. יציבותה זה לא כוחה ואז להבין שכל שארית ברור שאין הקפדה אתכם,אבל דרך קשב מהותי לבדוק שארית
בלב ורצונו של הלומד.

חלק על הזמן - ימימה

על הקרקע יש את הזמן ומשקלן הרב מאד של כל ההבנות, אשר כולן משתתפות בחיבור. ואז מה אתה עושה אותו יום כדי להתקיים? ואז יש הבנה, הבנת הזמן , וכאשר ישנה הפעילות הנמצאת רשומה , מובנת וקיימת , אז אתה מתקיים דרכה , אז עשייה נעשית בזמן , אפילו בלי שעון, מתוך הידיעה שזה הזמן שצריך להיות אבל יש זמן, רק שהזמן משתנה בגשמיות .
ברוחניות יש הרבה זמן בזמן , אי אפשר להגיד "אין זמן" כל עוד יש פער בין ההבנה לבין יישומה. החיבור לא נמצא מגיע ל "אין זמן" בזמן . מדובר גם בשניות , כל עשייה בזמן , כל דבר, זו המלאכה היום יומית , קודם כאשר רצת בתוך אותו זמן להשיג השגות גשמיות אז הייתה תחושה של זמן יותר . וברגע שיש עשייה בזמנה , אין זמן כמקודם נמצא, אלא זמן אחר , כאשר יש הבנה של "אין זמן" , אבל לא לנו להבין זאת כמובן מאליו , כי יש את העשייה לקיים . יש להבין , אבל יש להבין גם מה לעשות.
רק ברגע שנכנסים לדיוק ויש את השקט , ואין התנועה הגשמית בתוכו , אז הכל שקט.
יש את התנועה , אבל אין זו התנועה המופרת שהיא בעצירה.
אז שם יש ההרגשה שיש המון זמן בזמן, אין הזמן הגשמי עוצר.
פתאום מתרחשת ההתקרבות לעצמך, ניתנת לך הכרת הקשר עם העשייה בזמן .
זה לא אותו הזמן שהיית אומר, הכל מתמקד, זה מלווה את העשייה , זה הקיום של העשייה .
ההבנה לא נעצרת , ההבנה ממשיכה לפעול , להוסיף לעצמה בסדר הנכון מתוך החיבורים הנכונים עוד חלקים , עד שחלקים חדשים חוזרים אל עצמם , אל מקומם , ואלה אשר לא מצאו את מקומם, ימצאו את מקומם לבד, כי החלקים יודעים את מקומם, כי בפעילות החלק מוצא את מקומו, וזו פעילות שנמשכת כפי שהתיקון גם נמשך.
כל זמן וכל הזמן , יש את אשר ניתן , עד אשר עוד ניתן לדעת , עד שיום אחד תבין שיש עוד מה למצוא, כי יש שם את החלק העיקרי של כל חלק .
ברגע שאתה מרגיש צורך לעשות הפסקה ולחכות מעט עד שהחלקים ימצאו את מקומם , תעשה, גם זה אפשרי .
ועוד תבין אז אותו זמן איך אתה מבין טוב , הכל יותר ודאי , בהיר, ככל שתדע לחבר, תחבר עוד , לכן נאמר שההבנה לא מפסיקה מעצמה כאשר היא פעילה היא רוצה לפעול , היא פועלת מעצמה , היא לא מפסיקה לפעול.