התקרבות מתוך התרחקות

מתוך החלק של שבט להלן אחד ממושגי המפתח "התקרבות מתוך התרחקות" והבנתי ממושג זה:

נשמע סתירה !!!

מהי התקרבות? קשב טוב יהיה התקרבות, אהבה התקרבות, שמחה משותפת התקרבות, עשיה משותפת התקרבות, דיוק משותף - עשיה ושמחה התקרבות. וכל זה יהיה מקיום עצמי מחיבור עם עצמי מעמידה זקופה ורגלים נטועות בקרקע.

התרחקות הינה כלי שמירת השדה האישי לבדיקת חיבורי קיומי זיהוי עצמי מרחב למניעת התערבבות ןלהעצמת חיבורי

זקופים מודים ומבקשים

זקיפות היא היכולת להתרחקות מן העומס לשמירה על הגבולות האישיים. זקיפות מגבורה זקיפות באמונה שלמה ובחיבור מלא ביני לביני, וביני לבין הסובב. והודיה הבאה מזקיפות היא הכרה בטוב המקיים אותי הכרת הטוב המאפשר זקיפות קומה היא קבלת חסד הניתן מבחוץ. ואני זקוף כי ניתנה לי הזקיפות כי ניתנה לי היכולת להיות זקוף, והבקשה הבאה ממקום של גבורה וחסד או זקיפות והודיה תהיה תפארת המלוכה ובקשה היא רק בפי הזקוף והמודה כי הם פותחים מרחב קיום בו הבקשה יכולה להתקיים.

זקופים מודים ומבקשים

חלק ימימה ראש חודש שבט

ט"ו בשבט

היום ראש חודש שבט. חודש טוב ומבורך. ובשבט נוטעים.  יש את הנטיעה. ונטיעה בלב היהודי להתחדש. לחדש כבחודשים מסוימים. חודש מיוחד בפנימיותו העמוקה.  יש בו שמחה עמוקה.

זה ראשי תיבות-  שב"ט:  שנישמע   בשורות   טובות. (אמן).

למרות שהכול קורה בארץ ומעציב את הלב, בכול זאת זה חודש  שנושא ונותן ובזריעתו נטיעתו. בדרכה לטעת שמחה בלב.למרות שקורה מה שקורה. ולא במקרה.

לדעת לטעת בחודש  הזה זה לטעת  כדי לזקוף קומה.כדי להשתתף בתפארת כל מה שירוק.

ומעט מילים שמגיעות זה כדי לתת לכן להבין שאי אפשר לא להיעצר בפני חודש שבט.

זה להגיע לשורשים שלנו. ומהשורשים לתת משמחה מושרשת בנו. להשמיע דרך שירה.

בא חודש שבט-  להעמידנו לתפילה. לבשורות טובות. לחידוש שימחה מוזרמת בעורקי הנפש. בעורקים שלנו.  בנימי נפשנו. וגם בנימיו של הלב.

לבקש וגם לשמוח. ולזכור כמה שאפשר להבין את זה. ויש בזה השתתפות כללית בעם.

השתתפות – הכרת קיומך.ושל עמך.  שזכה לתפארת ישראל.

מכאן יש את החסד.  והגבורה    ובינהם תפארת. חסד    תפארת    גבורה.

וכשאת מבינה זאת  מה שיכולה ופונה לליבך-    לטעת בו.

ולקשור אותו לשמחה קיימת משורשים שלנו , שמחה מקיומנו, מקיום העם

בחירתו—חיבורו—קיומו.

ודרך העורק של החיבור,  יש את הלב.  נקשר משם לשורשים שלנו-לליבנו.

בו שורשיו בנימיו הכי זעירים-  ובמרכזו החסד.

לגבור דרכו כיהודים תמיד על כל מחשבה זרה שאינה משתייכת לנו.

ועל כל מאורע בחוץ שאינו משתייך לנו.  כדי שנוכחות מתוך הבנה                                                                           כוונה משתתפת בכוונה זו ויש בה גם חוט עם הלב. והיא גם השמחה בחודש זה.

יהודים הנוטעים את העצים-זה לחוד. יש את המשמעות המוכרת.  ההתעוררות העמוקה משורשים    ללב מבין.  השתתפות ב-א` ב` של הידיעה. אהבה.  אהבת השם יתברך.

שמחתה של המבינה חוזרת. זאת אומרת- השמחה מגיעה עם ההבנה.

כל עוד הלב סגור ההבנה לא נמצאת.     וכשהבנה לא נמצאת הלב סגור.

הבנת הקיום לא משתייכת להבנה רגילה. עם לב רגיל הנאבק. ואם  מה שניתן יעורר אתכן    להבנה פנימית. למפגש עם השמחה. לתת לה מקום  שתשכון.  הווה אומר. תמצא אז את מקומה.כי ישנו מקום. ובראשית חודש זה. נתייחד כולנו. שהשם יזכה אותנו לבשורות טובות. יהי רצון שנזכה. לא במקרה חודש טבת –יש הרבה מכות כאבים וצומות. לא כך חודש שבט. כשם ששבט שמור לידיים העובדות  ,  המדייקות,   נוטעות. והן יכולות להיות בנתינה.

לטעת בלב אחר –שימחה. לתת. גם כאן יש להבין עוד יותר את הדיוק של הלב אשר עדיין לא נימצא מדייק על עיקר. כשהפרות מתרוצצות ולא נותנות ללב לחזור לפתיחותו על צירו. זאת אומרת- כוחו בנתינתו. רק מתוך הבנה עמוקה. כל אחת יודעת מה שמחסירה בזמן דיבור ובזמן נתינה. וכשתדע- לא להשתכנע בקלות מנתינתה שתבין השתתפותה כבת ישראל.

ותהיה דרך בינתה גוברת על רגישות ליבה , דרישותיה תיתן מליבה כי יש בו משורשים נתינה. כל המחסירה בנתינה מחסירה לנפשה ומנפשה. הווה אומר מחסירה ואז אין היא גוברת דרך נפשה. הנפש היהודית אשר נושאת את הניצוץ. אלא הנפש הארצית, היא הגוברת והמפרה. בהפרה גדולה  או  קטנה ואפילו חלקיקים  את כל המערכת כולה. 

זאת אומרת: נפשה  ליבה בינתה  עצמותה כל הגוף כולו מקבלת מההפרה ובעיקר אם תפר מאוד ותתרוצץ מאוד יבוא הכבד להיות מופר מאיזונו ולהיות מודיע נפש מפרה לב בנתינתו.

  ההכרה למקום האישי ולחיבור על מקומך לא מאפשרת אותה הכרה את ההבנה של הערבוב עם עוד מקום. זאת אומרת אתה ועוד אחד. זאת אומרת לא מתערבבים בקלות עם אף אחד. יש המפר מעט ויש מפר מאוד רק שידע המפר שכל שמחסיר מקרבתו שלא נראה כלפי חוץ תוך ליבו העמוק שלא נראה תחת חיוכו, הווה אומר מחסיר כדרכו וגם על מקומו הקשר עם הנפש, זאת אומרת הגוף קשור לנפש, הרוח קשורה לנפש מזינה את הנפש וממהות הנלמדת אתה אמור לשאת בינה דרך הבנתך וכשבבינה ליבך נוכח ולא רק מחשבתך. התדרים הסמויים המפרים כלהזמן, נמצאים מודיעים על החסר בהבנה. אז מי הבנתך ומה הוא ליבך כשאתה שוכח את מקומך, חיבורך ומקומו של כל הפונה לפניך. כל ערבוב מחסיר מחסיר ממקומך מחסיר מהשקט, מערכת עצבית פועלת ואז הלב מאבד את כוחו דרך חלקיק זה יורד, זאת אומרת בינתו לא נמצאת ואז הוא אינו נמצא על מקומו.

ניתנו בחומר וניתן כמכלול. המכלול נשמע והוא תחת קריאה פעמים רבות ולא התעוררו רבים לנמצא במכלול. המכלול הפשוט שאתם מכירים, הפרדה בין נבנה למחסיר למפר למזיק. לזה מצטרף המשפט: "התקרבות מתוך התרחקות". זאת אומרת תיחום התקרבותך ביחוד מקומך ונותן משפט הפרדה בין זמן הדיוק לזמן המשגה ונוסף לזה משפט חסד וגבורה זאת אומרת, לחוס זה להבין בדקות דרך הבנה ומלב לחוס תוך לגבור בקלות על כל מחסיר מפר מזיק. מכלול זה ניתן כדי שהמעבר למקום הנבנה יהיה בקלות כדי שלא תדרכו במקום ותהיה מתרוצץ עוד יותר בהפרה ויש השוכח שהפרה גדלה בו בזמן נמצאת בכל. אז איפה הבינה, ליבך מחשבתך? אז אם תבין, תתחיל להבין שבשעת עשייה דיבור שים לב עד כמה מפר מקומך שנדמה לך שהישגת אותו בהבנת התיחום. כמה ערבובים ושוב מחוסר הבנה תתיישר עד אשר תזרום בך מהות לזקוף קומתך להזכיר לך שייכותך כיהודי.

ט"ו בשבט, יש לו משמעות עמוקה מאוד והיא נרמזת על קוויה הנשמעים שבדרך כלל חושבים שזה לטעת עצים ושוכחים לטעת עצמנו זקופים מודים ומבקשים. ניתן מהמשמעות העמוקה, כמה שאפשר להבין דרך הבינה בהבנה הרגילה יודעים לטעת עצים על האדמה ושוכחים לטעת עצמנו על מקומנו ללא ערבוב, כדי לזכות להיות ראויים בתפילה, בבקשה לבשורות טובות