יום שלישי, 27 ביולי 2010

בפעם הראשונה

 אכלתי מהפרי, טעמתי אותו וטעמו היכה בי, לא דמה להבטחות בטח לא לציפיות או פירות אחרים הוא היה מיוחד ומרהיב. בפעם הראשונה כמו נשימה ראשונה לקראת דרך ארוכה.
וטעמתי אותו בכוונה שלמה מתוך רצון עז לטעום למלות את החייך באותו טעם לא ידוע חדש ומיוחד.
בפעם הראשונה צמתי ב ט' באב והבחירה נעשתה בראש ועברה ללב והביצוע היה מלא כוונה ונאמנות מלאה לבחירה מתוך רצון לבנות, לבנות מתוך חורבן לבנות מהיסוד אבן ראשונה הונחה והיא מרגשת מרטיטה. ההתחלה חיברה לרגש פורענות ושאלה שהוצגה "שערי שמיים נעולים" סגורים ומסוגרים בפני וגם בקשת מחילה עזרא או אהבה לא תועבר לא תתקבל.
ועמדתי שם עם תדר פורענות סביבי כל כולי לבדי עם עצמי עם שאלה ...    ותשובה באה עם הבנה גדולה החורבן הוא סמל לוויתור לבחירה לברוח לניסיון לשכוח להתעלמות מניתן קשה או קל נעים או מציק, ואנחנו בוכים על חורבן כלומר אנחנו כאן עדיין עושים מבינים ומכילים מתרחש עומדים מולו בנוכחות ומתמלאים מולו.
והיום נמשך והרעב והצמה נתנו את אותותיהם אבל הבנה זו חיזקה והתדר השתנה והיתה אהבה והיום נגמר בשקיעה נעימה אחרי רחצה בברכה והילדים שחקו בדשא ואחלו ארוחה ופתאום היתה שמחה שקטה ועוצמה רכה.

יום רביעי, 21 ביולי 2010

אני רואה

אני רואה (לפעמים עוצם עניים) אך רואה לפעמים רואה כי טוב לפעמים לא וכשלא , צריך יותר כח למצא את הכח, כח להשתמש בידע לעשות טוב. והשנה רואה יסוד מביט בו יציב גמיש נופל או זקוף נטוע או נסחף ורואה כי טוב איך יסוד יציב זקוף בנוכחות משרה אושר ושמחה שמחת הדיוק, שמחת העשיה הטובה שמחת האמת הפנימית

שיר כחול

ים רחב גדול וכחול
האם אתה כל יכול
כגוף אחד גדול פועם
גל ועוד גל ולא מרפה
וחיים יש לו פועמים בקצב
ושקט ורוגע וגם סערה
אדוה גל מערבולת סערה
והוא כחול והוא ירוק והוא אפור ואף שחור
לפעמים הוא מטלטל לפעמים שוקט
לפעמים סוחף מפחיד לפעמים מרגיע
תמיד הוא שם חי וקיים
תמיד גדול מיכולת התפיסה...

יום שלישי, 13 ביולי 2010

סיפור איוב

וַיֹּאמֶר אִיּוֹב "עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה--יְהוָה נָתַן, וַיהוָה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה, מְבֹרָךְ."

המקום האמוני אמר וניסה להכניס חשיבה אל תוך מקום לא הגיוני לא חשיבתי. 

אני מה אני? האם יכול אני להיות אני ?
לקבל אותי ? לקבל את דרכי את עצמי את חיי מחשבתי ליבי ?
את כל כולי עם הטוב והרע רוצה אני בכל ליבי האם תומך בי המקום האמוני ?
וחיבור לליבי לשורשי לעצם קיומי.

באתי לעולם מוכן לכל מצוייד רק בגופי והולך אני ללא כלום ובדרך הכי חשוב לי שיהיה לי משהוא להשיג לי עוד גשמית רוחנית רוצה עוד ועוד. וכל מחסור מרגש כלכך וכל השג מרגש גם הוא.

ובסוף אני רק אני עם עצמי עם חלקי המלאים הצרים והכרתי המשתוקקת לגעת להתחבר להתחזק ולחזק.