אין אני

דברים פרק ח (יז) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: (יח) וְזָכַרְתָּ אֶת ה" אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:

לי היאור ואני עשיתיני אמר מלך הרשעים, פרעה, מפגש אקראי בין חומר לצורה יצר את הטבע, אומרים מדעני הזמן הזה, במוח האדם ישנה מערכת מתוחכמת של עצבים המתקשרים בזרם חשמלי שהוא גורם לתנועה וחיות אומרים מומחי הרפואה, נולד לאבא עשיר וממשיך לצבור עושרו ומתגאה כי זה בא לו מירושה מעמלו, וכן על דרך זו כל נבלי העולם המתנהגים וחושבים כבהמה, זו הבהמה כאשר מגיעה לשדה עם עשב ירוק ולח וטעים לחיך שנוצר לדעתה ברגע שהגיעה לשם, כיון שלדעתה השדה לא היה שם לפני שהגיעה.... כל אדם מגיע עם כל הכלים שצריך לו לתיקון שבא לעשות בעולם הזה, כל הכלים (שפע) קיים בכח, ויוצא מהכח אל הפועל כפי התקדמותו, בכל שנה נמדד האדם מה עשה, מה השתמש ומה צריך לשנה הקרובה בראש השנה מוצא חלק נוסף של השפע מהכח אל הפועל, ורק זו הבחירה של האדם כי לא האדם קובע לאיזו משפחה יוולד, עשיר או עני, חכם או טיפש, יפה או או מכוער, וכו" כל זאת נקבע ע"י הקב"ה לבדו, בחירתו של האדם היא מה לעשות עם הכלים שנתן לו הקב"ה, האם בהם לעבוד את הקב"ה לתקן מידותיו לעשות נחת רוח לבורא עולם או ח"ו ההפך, ועיקר לימודנו זה לדעת את סוד הכניעה מאהבת הבורא אלי וממני אליו, כניעה אין משמעותה אובדן הזהות המיוחדת הטבועה בי, אין פרושה התרפסות, אלא, כניעה מידיעת הבורא יתברך, כניעה לכוח המשפיע עלי המעניק לי חיות, כניעה הינה לוותר על "אני" ואפסי, רצונותיי הגשמיים, היא להיות "אין", ובקבלה: (אין, אני: אותם אותיות) כאשר אני משתמש ב"אני" שלי בחכמה ובבינה שלי אני מזווג בין שתי המידות הללו בסוד הדעת, וידוע כי כאשר הדעת מתגלה, אזי הכתר נעלם, וכאשר הכתר נעלם אזי אין השפעה על בעל הדעת מכח הפלא שהוא כתר, אלא מכוח הטבע שחקק בורא עולם, (שזה הכח השולט על העמים האחרים) כזרע הנשתל באדמה ובטיפול נכון ומסודר יצמיח עץ, ואילו בסוד הכניעה, הויתור המוחלט, אזי עץ יגדל מאליו ללא "השתדלות" כמאמרם ז"ל, מידת ההשתדלות כמידת האמונה ככל שהאמונה חזקה יותר כך ההשתדלות תמעט ולהיפך, כניעה מאהבת הבורא היא הידיעה כי כל שעשה הקב"ה, עשה למען יקרא רחום וחנון, וכאשר אני בוחר לא להיכנע אזי אני כביכול מונע מהקב"ה להקרא רחום וחנון על ידי כך שאני מייחס לעצמי את השפע שמגיע אלי, כגון פרנסה, ילדים, בית, אישה, חכמה, בריאות וכיוצ"ב, והקב"ה מוליך את האדם לאן שרוצה ללכת, בורא עולם לא כופה את עצמו על בריותיו, זוהי זכות גדולה להגיע להכרת בורא עולם, ידיעתו היא מתנה ענקית, וזאת יכול לעשות כאשר מכיר בבוראו ממליכו בכל רגע על כל מעשיו, משבחו ומפארו, וזה שאמר בספר ירמיה פרק כג (כד) אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה" הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה": אם יסתר איש במסתרים (ואומר) אני (עוצם ידי וכוחי) (אז) לא אראנו....אבל אם יסתר איש במסתרים (ואומר,) ואני לא (אני לא עשיתני ולא מעוצם ידי העושר והכבוד) (אזי) אראנו נאם ה".....

אתר זוהר החיים הוקם על ידי הרב יוחנן באנון ז"ל