חלק על המבוא של ימימה

היום קראתי את המבוא חלק ראשון שני ושלישי. מיד כתבתי מלאכה שאיתה אני רוצה להתחיל את כתיבתי בבלוג הזה... שילווה אותי בלימודיי וחיפושי הרוחני אחר ייעודי.

להלן עבודתי לבקשת העשייה האישית היומיומית ולדיבור האישי:

רק ממקומי, מדרגתי, הבנתי, יכולתי ורצוני

 רציתי לכתוב מיד בסיום קריאת שלושת חלקי המבוא, הכל כתוב שם אבל מה נקלט בהכרה? מה הלומד מבין? ומה הלומד מיישם?

רק ממקומי אני אבין ורק משם אוכל לצאת ואני היכן אני? ומהוא מקומי? האין זה היופי הקוסמי הנשקף מפרח? ואולי מחשבות מטרידות החוסמות את הראייה? ואף בורח לפעמים מהבחירה וכבר חסר כוחות. ושוב נפעם מהיקום הזה מיופיו מבריאתו ועננים פזורים באור שקיעה, קסומים, במבט אל הבריאה וכל חלק הוא חלק יציב על מקומו שוב הפחד, כמילות השיר, מטפטף כמו רעל ונספג כמו נשיקה, אני זה המלכודת שבוי בלא תקוה רוצה לפתוח דלת נסגר ולא יוצא מנסה לברוח ותמיד תמיד חוזר. די מספיק כאן משתחררים ! ממקומי בהכרה בהתחברות אל יופי הבריאה זהה את הרע כוון לטוב, טרחה גדולה למענו !