המקום האישי

אותו מקום ללא חלומות
אותו מקום של ישרות לב
אותו מקום ללא דכאונות
אותו מקום שמביט פנימה ורואה אותך

לא דרך דימיון של מח
לא דרך תקווה של הלב
לא דרך כאב כליות
ולא דרך כעס עצמי

רואה אותי דרכך, אותי בעשייתי הטובה
אותי בהשתקפות מלאה, במבט ישר, כן ומקבל

מלאכה + הבנה יישומית

ואני פוסע בין טיפות 

בין קושי כזה לאחר

בין שיעור כזה לשיעור אחר

ומנסה לקבל בשמחה, בקבלה ובאהבה

אך לא נותן קבלה מלאה, לא בישרות לב.

מביט עוד רגע - ורואה אני פוסע מבחירה.

פוסע, מנקה את המערכת כיכולתי,

טורח ממקומי, מיישיר מבט וממשיך בעשיה

ואני בהכרה ואני ממקומי, אני בעשיה וביישרות לב

יש גם שמחה וקבלה.

הבנה: להישיר מבט ולמצא מה כן - שם שרויה השמחה, העשייה

מבוא של ימימה - המשך

הקשר בין החלקים המלמדים על החלקים, הקשר הזה הוא השתקפות של חלק בתוך חלק להשלמתו מתוך הפרדתו אשר גם תיחומו. בחומר יש חלקים רבים מאד אשר כה מורכבים שאין מבינים אותם ויש אחרים קלים ופשוטים להבנה הממתינים כמטרה להגעה ניתנים כדי שתדע על מהות נמצאת הלומד בוחר מה שקרוב אליו מה שקל לו להבין, ובעיקר מה שרוצה להבין, מה שהוא קובע.

חלק של אילן

בחלק אומרת ימימה "להכיר במקום האישי מאפשר לקבל את עצמך כפי שאתה פנוי מאחיזה בעומס" הכרת המקום האישי מתחילה בראיה רב מימדית של המערכת הפנימית תחילת הראיה מביאה את הלומד לחוסר הבנה שהוא תולדה מחוסר היכולת להכלת הפנימיות. ועומד הלומד אל מול המורכבות מנסה להתקרב להבין להכיל אך המבנה גדול מיכולתו השיכלית הכרה במקום האישי מכוונת אותנו אל ההכרה. ההכרה מהותה היא מקום בנפש המאפשר זרימה מתואמת של ריבוי המימדים הפנימיים, כמו חיבור של שכל ולב ושאר מימדי הנפש. בהכרה נמצאת גם ההכרות, הווה אומר שתחילת ההתקרבות להבנה פשוטה שהיא הבסיס למערכת עוברת בתדר פנימי של הסכמת הלב להיות כמבין שלא מבין. רק ממקום זה מתחיל הלומד את פתיחת המרחב האישי על מנת שבהכרתו יכיל את המורכבות המובנת של הנפש, השכל בדרך כלל חסר יכולת הסבר והכלה של מקום זה, ובכל זאת זה המקום היחידי המאפשר לקבל את עצמך כפי שאתה פנוי מאחיזה בעומס כי בכל מקום אחר מסתנן לו העומס הרגיל של שיפוט עצמי, דרכו דוחה האדם את עצמו נמצא בשיפוט עצמי לא מקבל את מקומו, מתנגד לעצמו וכל זה בשליטת העומס. מאידך בהכרת המקום האישי בהתכוונות להתחבר ולקבל, נפתח מרחב ההכרה ואדם יכול לקבל עצמו גם אם אינו מבין שכלית את המערכת. ועל כך מוסיפה ימימה את המילים: "ומאפשר לעצמך לכוון את עצמך לתיקון מתמשך מחזק ומשחרר"

אמת פשוטה

לא קל להסביר לא קל לעמוד מאחוריה

מבוא של ימימה - המשך

תחילת לימוד ראשוני תמיד יחסי ובכל זאת נושא חלקים עיקריים לאותם חלקים כבסיס וכיסוד להבנה אשר בהפרדה. הפרדה נחוצה כשרבים עם השני לא נמצאים בהכרה למקום האישי שלו, לכבד את המקום האישי שלך וגם את שלו, אין זו הבנה פשוטה להכיר במקום האישי מאפשר לקבל את עצמך כפי שאתה פנוי מאחיזה בעומס ומאפשר לעצמך לכוון את עצמך לתיקון מתמשך מחזק ומשחרר. לקבל את עצמך כפי שאתה לקבל אותו כפי שהוא, שאתה אינך הילד אינך קורא את הניתן בקריאה שוטפת רגילה אלה נמצא נוכח בפני כל חלק ומנסה למצוא את אשר טמון בו אשר מלמד אותך על הנמצא בך בתוך החלק שטוב בך, המורכבות שלו ואתה מנסה ומביא תוצאות גם תוכל לחוש התקרבות לעצמך וסגירת הפער עם עצמך. כל חלק ככלי יושב ומתוקן נושא את ההבנה שבו את כוחו מחזיר וסוגר פער מאזן כוח וגם תנועה. כדי להתחזק צריך לבנות, כדי להשתחרר צריך לבנות ברגע שאתה בונה אתה משחרר כפי שהוסבר בתחילה חלק תופס מקום של של חלק מתפשט וסוגר פער סוגר את המיותר שהיה.

יש לנו רמז לחלק מתוקן מורכב בנוי מחלקיו אמור לפרוץ חסימה לפניו המלאכה דורשת הכרה של כל חלק ניתן, תיחומו מאפשר הכרת מקומו, ומקומו חשוב לסדר החוזר. החלק מהקשב העמוס כחלק שבו יש דחיית השני ובו בזמן דחייה עצמית שלך פונה להכרה כדי להבין שכל עשיה קשורה לתוצאותיה וקשורה להבנה האישית אפשר להבין בנים אשר נושאים רגש ישן, כל אחד כמאשימים או דוחים אחרים כסוגרים אותם או מייצרים את מקומם, נקלט כהשליה של תפיסה.

משמעות חוט החיבור האישי עם הקדוש ברוך הוא

ניסיתי להסביר את משמעות חוט החיבור האישי - נקודת ההתחלה להתפתחות. כשקראתי את ה חלק על פורים שוב גיליתי שהמילים הם קצת שונות "כל אחד יש לו חוט חיבור לקדוש ברוך הוא"

חוט החיבור האישי עם המקור שלי או עם הקדוש ברוך הוא, הוא האמונה בעצמי. לפעמים נמתח לפעמים מתרחק המשמעות של חוט החיבור האישי היא ההכרה ביעוד שאני נושא עמי. מאז זכור אני לעצמי יודע זאת ומחפש את הסימן, יודע שמחובר אני אלי אבל המהות נעלמה חמקמקה לעיתים אוחז לרגע, חושב שמבין והופ כניראה שלא.
וחוט חיבור עם הקדוש ברוך הוא סימן שאלה, אם זה אותו חוט המוביל אל עצמי סימן שאלה, קיים סימן שאלה אם זה אותו חוט המוביל אל עצמי סימן שאלה. ואני יודע שלא יודע אבל עוד לא מרגיש מה כן סימן שאלה, נקודה.


הספק - עומס !!!
בגמטריה ספק = עמלק
עמלק הוא הגדרה לשנאת חינם !

חלק לפורים - ימימה

בפורים יש את הנסתר והגלוי, גם באדר יש את הנסתר והגלוי א' אדר שוכן ומתקיים גם מהשמיים וגם מהקרקע בא' אדר יש שני יודים אחד לשמיים ואחד לקרקע כדי להודיע להשגחה העליונה שהעם בצרה. פורים מבטא את השמחה והתודה להשגחה העליונה מה שמסתתר מאחורי סיפור פורים הנוכחות האלוקית המשגיחה על העם מענישה ומצילה אותו כשצריך. הנסתר והגלוי בדמות של אסתר אישה יפה יותר מידי יפה יפה בנשים לא הייתה יפה בנשים אלה נצצה ההילה שלה נצצה והמלך סונוור. יש משמעות נסתרת שדרך השכינה ששכנה על ראשה, התקיימה הבטחה של הברית עם העם א- בהסתר החלק העליון בנסתר והתגלה רק הגשמי שהוא הגוף הייתה נסתרת מעני כל החג מסמל שימחת הודיה להשם זוכרים ולא נוטים לשכוח כדי להשתייך לעם פורים ותוכנו המהותי חוץ מההסבר הראשוני מלחמה בין האור והחושך מאבק והעם ניצל שוב דרך ההשגחה הדמויות נמצאות בסדר הנכון שהיה מפגש ותהיה הצלה תקופה שהיה בכי ותפילות להצלה מהגזרות והנה היו עליהם רחמים והם חזרו כעם חופשי משמעות הגזרה מראה שהעם תמיד מתרחק ממקורו אינו נשאר נאמן למקור למשמעות ולמחויבויות מתרחק עד שמקבל מכה ואחר כך מתעורר כילד מבין רק על סף אסון זועק ולומד מדוע קרה כך.
אם קרה מספר פעמים שמודעים עד כאן הטומאה עוברת אם גדולה מטהרים עד היסוד כדי שתהיה התחדשות קיימת. כל אחד יש לו חוט חיבור עם הקדוש ברוך הוא ברגע שמתרחקים מותחים אותו עד שכמעט נקרע מי שעוזב גם נעזב בשואה הייתה התרחקות גדולה גם גם במחשבה גם במעשה המקור והאמונה של הבנים לא הייתה בעם המחשבה הייתה לחומר ברגע שיש מחשבה לחומר וריצה אחריו זה מוריד אין איזון אי אפשר להרים את הראש. ברגע שמתערבבים עד טשטוש כמו בדור הזה שהוא דור הבלבול רוב העם מתבלבל מטשטוש מאבדים את המקורות והשורשים נמצאים בהתנגדות מאד חמורה. אין עם בעולם שמתנגד למקורות רק מי שהיה יהודי חוזר להיות יהודי להתגייר. היה טשטוש מקורות ושייכות לסביבה והתבוללות על מנת להנות מתנאים ואז המתגיירים חוזרים לעם כשלמים.