מבוא של ימימה - המשך

תחילת לימוד ראשוני תמיד יחסי ובכל זאת נושא חלקים עיקריים לאותם חלקים כבסיס וכיסוד להבנה אשר בהפרדה. הפרדה נחוצה כשרבים עם השני לא נמצאים בהכרה למקום האישי שלו, לכבד את המקום האישי שלך וגם את שלו, אין זו הבנה פשוטה להכיר במקום האישי מאפשר לקבל את עצמך כפי שאתה פנוי מאחיזה בעומס ומאפשר לעצמך לכוון את עצמך לתיקון מתמשך מחזק ומשחרר. לקבל את עצמך כפי שאתה לקבל אותו כפי שהוא, שאתה אינך הילד אינך קורא את הניתן בקריאה שוטפת רגילה אלה נמצא נוכח בפני כל חלק ומנסה למצוא את אשר טמון בו אשר מלמד אותך על הנמצא בך בתוך החלק שטוב בך, המורכבות שלו ואתה מנסה ומביא תוצאות גם תוכל לחוש התקרבות לעצמך וסגירת הפער עם עצמך. כל חלק ככלי יושב ומתוקן נושא את ההבנה שבו את כוחו מחזיר וסוגר פער מאזן כוח וגם תנועה. כדי להתחזק צריך לבנות, כדי להשתחרר צריך לבנות ברגע שאתה בונה אתה משחרר כפי שהוסבר בתחילה חלק תופס מקום של של חלק מתפשט וסוגר פער סוגר את המיותר שהיה.

יש לנו רמז לחלק מתוקן מורכב בנוי מחלקיו אמור לפרוץ חסימה לפניו המלאכה דורשת הכרה של כל חלק ניתן, תיחומו מאפשר הכרת מקומו, ומקומו חשוב לסדר החוזר. החלק מהקשב העמוס כחלק שבו יש דחיית השני ובו בזמן דחייה עצמית שלך פונה להכרה כדי להבין שכל עשיה קשורה לתוצאותיה וקשורה להבנה האישית אפשר להבין בנים אשר נושאים רגש ישן, כל אחד כמאשימים או דוחים אחרים כסוגרים אותם או מייצרים את מקומם, נקלט כהשליה של תפיסה.