חלק של אילן

בחלק אומרת ימימה "להכיר במקום האישי מאפשר לקבל את עצמך כפי שאתה פנוי מאחיזה בעומס" הכרת המקום האישי מתחילה בראיה רב מימדית של המערכת הפנימית תחילת הראיה מביאה את הלומד לחוסר הבנה שהוא תולדה מחוסר היכולת להכלת הפנימיות. ועומד הלומד אל מול המורכבות מנסה להתקרב להבין להכיל אך המבנה גדול מיכולתו השיכלית הכרה במקום האישי מכוונת אותנו אל ההכרה. ההכרה מהותה היא מקום בנפש המאפשר זרימה מתואמת של ריבוי המימדים הפנימיים, כמו חיבור של שכל ולב ושאר מימדי הנפש. בהכרה נמצאת גם ההכרות, הווה אומר שתחילת ההתקרבות להבנה פשוטה שהיא הבסיס למערכת עוברת בתדר פנימי של הסכמת הלב להיות כמבין שלא מבין. רק ממקום זה מתחיל הלומד את פתיחת המרחב האישי על מנת שבהכרתו יכיל את המורכבות המובנת של הנפש, השכל בדרך כלל חסר יכולת הסבר והכלה של מקום זה, ובכל זאת זה המקום היחידי המאפשר לקבל את עצמך כפי שאתה פנוי מאחיזה בעומס כי בכל מקום אחר מסתנן לו העומס הרגיל של שיפוט עצמי, דרכו דוחה האדם את עצמו נמצא בשיפוט עצמי לא מקבל את מקומו, מתנגד לעצמו וכל זה בשליטת העומס. מאידך בהכרת המקום האישי בהתכוונות להתחבר ולקבל, נפתח מרחב ההכרה ואדם יכול לקבל עצמו גם אם אינו מבין שכלית את המערכת. ועל כך מוסיפה ימימה את המילים: "ומאפשר לעצמך לכוון את עצמך לתיקון מתמשך מחזק ומשחרר"