מבוא ימימה - חלק תשע

לקבל  את  המחשבה  האישית  ולתקנה  בסבלנות  ,  לכבדה  כי  היא  תוצאה  מסבל  מילדות  ולדעת  בבגרות  האישית  להיות  נעצר  כל  אחד  בפני  עצמו  ודרך  ההפרדות  לצפות  על  האי  דיוקים,   בלי  להיכנס  בתוכם  על  מנת  לא  להגביר  את  הערבוב  כי  אפילו  ערבוב  הכי  קטן  ,  עד  חוט  השערה  לא  מאפשר  בהירות  או  חוזק  של  מחשבה  ז.א.  כוח  של  מחשבה .  בנפש  מתעורר  כוחה  רק  על  חלקה  המואר  באור  .  כל  עוד  מרכיב  זה  או  אחר  נותר  בה  הוא  מדמה  גם  את  התפישה  ומטשטש  בהירות. ניקח לדוגמא את  הלב  .  בהתפתחותו  של  הלב  מגיעים  עד  הרחמים  .  זהו  שער  הלב  הנפתח  גם  בהבנתו  משתתף , והנה  אם  בצד  שלו  השמאלי  יש  עדיין  איזו  דחיה  כלפי  אחר , כי  דחיה  זו  למעשה  מתקיימת  בתוך  המערכת  נשארת  דבקה  ומגודלת  צומחת  עם  השנים  , כל  דחיה  שווה  אי  דיוק  שווה  אי  התקרבות  .  ז.א.  ההתקרבות  עצמה  סולם  שלם  היא   רק  שכל  ערבוב  לא  מאפשר   שקיפות   מצלילות  של  חלקים  משתקפים  אחד  בשני  באורם.  וזו  ההגעה  שלפני  ההגעה  והיטהרות  מתחילה . קודם  כל  להבין  את  ההתרוצצות  והאי מקום  שנמצאים  בו  כשנלחמים  .

כל  חלק  נבנה  על  מקומו  כפי  שניתן  מוסיף  להורדת  הפער  ,  מצמצם  את הפער  ,  מפחית  אותו  ובזה  ההתקרבות  המתקיימת  .  מכאן  תבינו  מהי  התקרבות  .  מכאן  נבין  ששקט  של  המערכת  גם  הוא  יחסי  תמיד  .  חוזק  של  מערכת  גם  תמיד  יחסי  .  מכאן   תסגלו  לכם  ,  בנפרד  מהכבוד כלפי  המערכת  שלכם  כפי  שהיא  לכבדה  ,  לסגל  ליד  זה  ,  ליד  הקבלה  העצמית  וקליטת  האי  מקום  ובהפרדה  לבנות  את  המקום  ,  לסגל  את  המחשבה  מההתחלה  של  המידה  שהיא  בתוך  מידה  והיא  מידת  הדברים  ,  את  היחסי  התמידי  בהגעה  . אז  תגדילו  את  שדה  ההכרה  ולא  תרצו  להסס  בנפשי  רגשי  המתרגש  אז  תדעו  דיוק  מתחיל  ז.א.  מכאן  . לקבל  את  העומס  שבא  מהילד  שבנו  .  לקבל  מה  שקרה  .  אם  לא  -  נשאר  נלחמים  ,  לא  נוכל  לבנות  כלום  .

מבוא ימימה - חלק שמונה

קבלה  עצמית  דרך  הקשב  והבנת  המהות  של  החומר  מאפשרים  התקרבות  כל  פעם  יחסית  ולא  דריכות  על  המקום  בגלל  הערבוב  אשר  התקיים  עד  כה  .

נקודה  נוספת  לדיוק,  ניתן  הסבר  חלקי  יחסי  לחלק  הנלמד  עד  כה  :

א.  דיוק  ראשוני  הוא  בהפרדות  ,  כאשר  מבינים  שזייפנו  קודם  או  שיחקנו  ורוצים  מאוד  לדייק  .

ב.  דיוק  שני  - קבלת  העיכוב  כפי  שהוא  מתוך  הפרדה  בין  הנלמד  והמצאותו  של  העיכוב  .

ג.  דיוק  נוסף  -  זה  לקבל  את  החלקים  כפי  שהם  ללא  תוספות  אישיות ,  כי  מהותם  של  החלקים  אינה  מושתתת  על  בסיס  השכל  הגשמי  ,  בהתחלה  שכל הנקי  מערבוב  כמו  מי  שמשתדל  על  בסיס  הבנה  אישית  שהוא  שיחק  קודם  ועכשיו  רוצה  להגיע  לאמת  הפנימית  ואז  התקרב  לחלקים  כפי  שהם  ויישם  את  היישום  שמביא  להטבה  כבר  בתחילת  הלימוד .

ד.  דיוק  נוסף  -  והוא  הדיוק  לשלב  אשר  התחיל  אך  שייך  לשלב  מאוחר  יותר  כאשר  החלקים  הניתנים  לעבודה  מחויבים  להיות  דרך  הדיוק  להשתייך  למקומם  להיות  על  מקומם  .  אלה  מיבנים  של  מידה  נלמדת  ,  לא  רק  נרכשת  ,  אשר  בדיוק   נוסף  יהיו  בצורתם  ,  על  כוחם  בהתקרבותם  והיא  תנועתם  .

בנוסף  לזה   ,  רעיון  הדיוק  ,  בהתחלה  ,  מובן  כפי  שאנחנו  יכולים  להבין  אותו  לפי  יכולתנו  האישית  לדייק  ועל  כן  אין  להסס להשתמש  בדיוק  האישי  ,  עד  שמבינים  מהו  דיוק  למעשה  נבנה  על  מקומו  .

ניקח  לדוגמא  מי  שהבין  בפנים  והגיע  לומר  :  " אני  יהיר "  ,  " אני  מזייף "  זו  הבנה  פנימית  אלא  מוחו  בא  על  המחשבות  המתפזרות  הנלחמות  ממשיכות  לסעור  ובכל זאת  לאט  לאט  בעבור  ההבנות  הפנימיות  יהיה  רגוע,  בלי  שיטפל  בשקט  שלו  אלא  במחשבתו  עיקר  העומס  ,  העיכוב  על  עיקרו ,  הוא  האוחז  בגלל  צורך  מסויים  המשתלט  עליו  והמוביל  אותו  ובכל זאת  משתדל  לדייק  עם  עצמו  לקבל  את  הדיוק  האישי  זה  לקבל  גם  את  המחשבה  האישית  .  לקבל  אותה  ואפילו  מעורבבת  היא  בינתיים  .  זה  למצוא  בטחון  חשיבתי  אשר  הפוך  הוא  מסערה  זו  או  אחרת  בעצמה  זו  או  אחרת  ואפילו  מעטה - היא  סערה  קטנה  ,  היא  במלחמה  הפנימית  המתקיימת  כאשר  נושאים  את  העומס  .

מבוא ימימה - חלק שבע

לימוד  שמתמשך  לא  מוכרח  להיות  מתמשך  לרוצה  לנקות  את  העומס  האישי  .  אפשר  שתיקן  וישחרר  ,  אפשר  שישאר  להעמיק  בהבנה  להתחזק  מאוד  .  הזמן  תלוי  בו  .

המשחק  התקרבות  ,  דחיה  ,  היסוס  ,  כל  מיני  חלקים  שמפרים  את  הקו  הישר  של  הדיוק  עם  עצמך  יכול  לתת  הבנה  לנמצא  - החלק  הזה  ללימוד , להתעורר  ליצור  ולהתקדם  דרך  זה  כלומר  ליישם  את  הדיוק  . מההבנה  -  היישום  ומכך  תוצאה  .

התקרבות  לחומר  הניתן  תתאפשר  באם  יש  נוכחות  צופה  .  צופה  לחלק  ומנסה  להכיר  מה  יש  בו  ומה  מלמד  והקשר  אל  עצמו  מהמשתקף  המלמד  על  השלמה  .  כאן  בהשלמה  פועל  רצונך  ,  הרגש  כלפי  הקיום  שלך  האם  תמשיך  להיאבק  כדי  להצדיק  את  קיומך  או  תתעורר  עם  כל  מה  שמחסיר  ומפריז  .  צריכה  להיות  התעוררות  כדי  להבין  .

נלמד  את   ההתייחסות  למשמעויות  הרבות  שיש  למילה  דיוק  .

אם  נדייק - לא  נערבב  חומר  נלמד  ועיכוב  (  עומס  )   כאשר  אנחנו  קולטים  את  המרכיבים  הנלמדים  ואח"כ  גם  קולטים  את  העיכוב  הקיים  . לנסות  על  שדה  ההכרה  לשים  את  שניהם  בבת  אחת  ,  גם  החלק  המתחיל  להיבנות  בהבנה  אשר  ללא  ערבוב,  וליד  זה  העומס  האישי  לחבר  אותם  ע"י  קבלה  עצמית  ז.א.  לקבל  את  עצמנו  עם  העומס  כשמבינים  שאנחנו  לא  העומס  ז.א.  לשחרר  את  האחיזה  בעיכוב  .  לא  לכעוס  על  עצמכם  מכעס  עצמי  ישן  ולא  להעמידו  .  להכיר  בו  לכתוב  אותו  לקבלו  ובזאת  תכעסו  פחות  כדי  לא  ליצור  ערבוב  וטשטוש   תיחום  של  כל  חלק  בנפרד  ז.א.  לאפשר  להפרדה  להתקיים   הרי  בכל  חלק  היא  מתקיימת  .

אם  נפנה  למחשבה  ונגלה  בה  את  מרכיבי  העומס  ,  הרגש   והאיוזן   הקשב  כמה  הוא  חסום  ומתי  הוא  פתוח  יותר  ,  הכל  יצביע  על  עד  כמה  כשאתם  קרובים  לעצמכם,  אינכם  קרובים  לעצמכם,  ובכל  זאת  כמה  אתם  קרובים  לעצמכם  .

כאשר  מערבבים  בחזרה  את  הערבוב  הקיים  ,  העומס  עם  המהותי  הנלמד  ,  אנו  מתערבבים  כאילו  מחדש  אך  למעשה  זה  היה  קיים  .  לא  עשינו  את  ההפרדה  ז.א.  נלחמים  בפנים  ורחוקים  מעצמנו .

"צריך שכל אדם ידע ויבין
שבתוך תוכו דולק נר
ואין נרו שלו כנר חברו
ואין איש שאין לו נר 

וצריך שכל איש ידע ויבין

שעליו לעמול ולגלות
את אור הנר ברבים
ולהדליקו לאבוקה גדולה
ולהאירו לעולם כולו"

הראי"ה זצ"ל