מבוא ימימה - חלק תשע

לקבל  את  המחשבה  האישית  ולתקנה  בסבלנות  ,  לכבדה  כי  היא  תוצאה  מסבל  מילדות  ולדעת  בבגרות  האישית  להיות  נעצר  כל  אחד  בפני  עצמו  ודרך  ההפרדות  לצפות  על  האי  דיוקים,   בלי  להיכנס  בתוכם  על  מנת  לא  להגביר  את  הערבוב  כי  אפילו  ערבוב  הכי  קטן  ,  עד  חוט  השערה  לא  מאפשר  בהירות  או  חוזק  של  מחשבה  ז.א.  כוח  של  מחשבה .  בנפש  מתעורר  כוחה  רק  על  חלקה  המואר  באור  .  כל  עוד  מרכיב  זה  או  אחר  נותר  בה  הוא  מדמה  גם  את  התפישה  ומטשטש  בהירות. ניקח לדוגמא את  הלב  .  בהתפתחותו  של  הלב  מגיעים  עד  הרחמים  .  זהו  שער  הלב  הנפתח  גם  בהבנתו  משתתף , והנה  אם  בצד  שלו  השמאלי  יש  עדיין  איזו  דחיה  כלפי  אחר , כי  דחיה  זו  למעשה  מתקיימת  בתוך  המערכת  נשארת  דבקה  ומגודלת  צומחת  עם  השנים  , כל  דחיה  שווה  אי  דיוק  שווה  אי  התקרבות  .  ז.א.  ההתקרבות  עצמה  סולם  שלם  היא   רק  שכל  ערבוב  לא  מאפשר   שקיפות   מצלילות  של  חלקים  משתקפים  אחד  בשני  באורם.  וזו  ההגעה  שלפני  ההגעה  והיטהרות  מתחילה . קודם  כל  להבין  את  ההתרוצצות  והאי מקום  שנמצאים  בו  כשנלחמים  .

כל  חלק  נבנה  על  מקומו  כפי  שניתן  מוסיף  להורדת  הפער  ,  מצמצם  את הפער  ,  מפחית  אותו  ובזה  ההתקרבות  המתקיימת  .  מכאן  תבינו  מהי  התקרבות  .  מכאן  נבין  ששקט  של  המערכת  גם  הוא  יחסי  תמיד  .  חוזק  של  מערכת  גם  תמיד  יחסי  .  מכאן   תסגלו  לכם  ,  בנפרד  מהכבוד כלפי  המערכת  שלכם  כפי  שהיא  לכבדה  ,  לסגל  ליד  זה  ,  ליד  הקבלה  העצמית  וקליטת  האי  מקום  ובהפרדה  לבנות  את  המקום  ,  לסגל  את  המחשבה  מההתחלה  של  המידה  שהיא  בתוך  מידה  והיא  מידת  הדברים  ,  את  היחסי  התמידי  בהגעה  . אז  תגדילו  את  שדה  ההכרה  ולא  תרצו  להסס  בנפשי  רגשי  המתרגש  אז  תדעו  דיוק  מתחיל  ז.א.  מכאן  . לקבל  את  העומס  שבא  מהילד  שבנו  .  לקבל  מה  שקרה  .  אם  לא  -  נשאר  נלחמים  ,  לא  נוכל  לבנות  כלום  .