"מה צריך על מנת שהנפש האישית תגיע לזימרתה והיא תפילתה"
יום ראשון, 28 בנובמבר 2010
הקדמה ימימה המשך
כאשר מנקים משתחררים מאותם חלקים מיותרים ושיחרורם אינו משאיר מקום ריק, מקומם נתפש ע"י החלקים הדחוקים החיוניים לקיום, החוזרים למקומם הטבעי, ישנם חלקים שאינם מוכרים מיידית המורכבות לא מאפשרת קליטה מהירה של הנמצא. כשהלומד ממהר להבין אינו לומד כשממתין הוא נוכח בפני החלקים וקולט את הנמצא ולא רק כיוון שבראשית הלימוד אינו משקף כלל את כל היש הניתן בהמשך הלימוד, ונאמר שהחלקים הם רבים לא רק לנקות אלה לבנות מערכת, ולהחזירה לאיזונה עוד נילמד וינתנו החלקים שאנו אמורים לקבל.
הכלים וההבנות הרבות שניתנות מאפשרים את המבנה באיזון כל, חלק שנבנה מאפשר שחרור של חלק הפוך לו מאפשר פירוק הסתירות, לדוגמה הדחיה, כעס בשגיאה , אכזבה, דרך הלימוד אנו מקבלים חלק שונה והפוך לה כשמסלקים אותה אין מדידה למצא איזון חוזר מדיוק אשר בא לתת תוצאה שאינה מחסירה שאינה מפירה או מחלישה את המערכת, כי חלקי העומס מחלישים ויוצרים תנודות של עליות וירידות במצבי הרוח והתגובות. כל חלק שבונה משתתף בחוסן כמחזק. כל החלקים שניתנים למעשה בנויים כך שמשקליהם משתתפים במשתנה התמידי של הקיום. כחם של החלקים החוזרים הוא כח החיים שנמצא בהם ממהותם.
חלק של אילן (מבוא ימימה)
אותו רצון מהותי רשום משורש הנפש מלידה הוא מחבר אותנו בתכלית החיים בצורה לא מילולית הווה אומר שכל אדם מסוגל להתחבר לעצם קיום לתכלית חייו גם אם אינו יודע להסבירה ולפרטה. אחד הכלים המופלאים שאנו זוכים לקבל מעצם לידתינו מעצם ההתקיימות בעולם העשיה הגשמי הזה, היא תחושת החיסרון הנולדת מתוך הפער בין התחושה הברורה כי יש תכלית לחיים לבין הידיעה המודעת מה היא.
החיסרון הזה הוא הסיבה לרצון המודע וכשאדם מתעורר למהותי בחייו הוא מתחיל לחפש את השאלות הנכונות ולהשיב עליהם תשובות נכונות והכול בתהליך של ניסוי ותהייה מקסים ההולך ומתפתח מול מרקם מופלא של קשיים שפוגשים ביום יום כאשר אדם זוכה לפתיחת הראייה זאת אומרת בנפשי ונוצר הכלי להכיל את האור המגיע מבחוץ והוא רואה בחלק השכלי במיידי בחלק הרגשי בנוסף בחלק התחושתי פיזי גם כן ובחלק החשוב ביותר במרחבו האמוני ויכול אדם כמוצא עצמו מול קושי שעד עתה יכול להוציאו משיווי משקל ובנוכחות פשוטה לשמור על יציבה כניצב אל מול המתרחש אינו מתערבב איתו ומסוגל לראות גם אם זו הפעם הראשונה בחייו את המתרחש האמיתי אשר מעבר לפרטים.
יום שלישי, 16 בנובמבר 2010
חי וקיים מקיים ומתקיים
כל שנה, שנה חדשה
כל שבוע, פרשה חדשה
כל יום, יום חדש
כל קיום, קיום חדש
כל חדש הוא חלק מיישן
והזרימה היא בחוקיות הקיום, ביומיומיות, במחזוריות.
הקסם הוא ב"רגיל" בחוזר ונשנה.
והוא לא מובן מאליו הוא, הוא ההפתעה המתנה המתוקה.
וכל כח יפעל יחד וישתלב ויתרום את חלקו בקיום המהות,
ויחד יגדלו לעץ חיים חי ומלבלב חזק וגמיש זורם ויציב על מקומו.
והגדילה היא בשילוב כח הקיום אל תוך חוקיות הקיום המחזורית,
בה אני קיים בה אני מתקיים, חי וקיים מקיים ומתקיים.
עוצמת הטוב
ערב נעים קריר בחוץ - לא קר, נעים אור רך של נר מפזז, לא מציק, שובב בפנים רעד אולי התרגשות נעים ועוטף מודע לעוצמה מוכן לפעולה רגוע שמח יש הרבה טוב , תודה !
הקדמה ימימה 16.08.1994
בהבנה הכרתית ניתנים חלקים רבים , וכל חלק בנפרד משתתף למעשה בהבנה הכוללת. לא תמיד הלומד מבין את הסך . יכול לרצות לגשת לחלקים המעניינים שמתקנים. מה שניתן , אינו רק לניקוי העומס . שחרור המערכת מהעומס אינו כל המטרה . הלימוד מאפשר למערכת להכנס לאיחודה , איזונה , ולתיאום חלקיה.
כאשר יש עומס הם נאבקים ואינם מחזקים , אלא נחלשים ומחלישים את המערכת . החלקים הם רבים . בכל חלק וחלקיו אמור הלומד הנוכח למצא מהניתן את היש , את הנמצא כבנוי מחזק .
הקשר בין החלקים וההכרה :
ההכרה צופה על הניתן . החלקים המזוהים דרך ההכרה , נרשמים כמבנה ברור בהבנה , כי הם מזוהים דרך ההכרה המזהה את החלקים בסדר שניתנים ונמצאים , אח"כ ,
כשלומדים ומבינים מה הסדר המתאים לקיום והתחזקות . כוחה של מערכת שמתחדש כחוזר על מקומו , כמתפשט במערכת , וכל חלק נושא את ציר כוחו החוזר ממהות , לא רק נלמדת , אלא חוזרת . היא נמצאת למעשה .
אם נפנה לחלקים המיותרים , השייכים לעומס ואינם משתייכים לחוקיות הקיום ולא לכוח הקיום ואיזונו ולא לצמיחת הקיום , לא להתחדשות שבקיום ולא למשתנה התמידי שבקיום - נבדוק יחד מה הם החלקים ההפוכים שאינם מאזנים ואינם מחזקים .
אלה חלקי העומס ששייכים לכל נפש שיכולה להיות מעט עמוסה או מאוד עמוסה . וכל החלקים יחד , כשמופעל עליהם עומס נמצאים רשומים מילדות במודע ואינם מאזנים , אינם משתתפים בחוקיות הקיום אלא מחלישים אותה .
הנה כמה מהם :
חסימה בפני השני :
הנחסם נראה כביכול מנוצח . לחוסם יש באותו זמן יתרון (לכאורה ) של התחזקות , וכשבודקים את החלקים יודעים שאינם מחזקים באמת כלל אלא פועלים כדי להשיג חלק זה או אחר .
גבורה
העומס הוא אינו יחידי אך יחודי הוא שלי ורק שלי הוא אצלי בכוחי וגודלו בגודלי האחיזה בו היא העיכוב. האוחז חזק בעומס מחזק אותו ומעצים את הקושי. להתרומם מעל עצמך לגבור על הקושי הטמון בך. אתה זקוק לעבודה קשה לנגיעה ישירה בעומס ההתמודדות מולו עד שמכירים בגבורתינו בו , ואז יש שיחרור הלפיתה הקבלה ההכנעה בפני בורא עולם והכרת הטוב
"פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון"
ההבנה מהנשמה נושאת היא קדושה, וכשמגיעים אליה עמסיי הנפש הם משניים לא חזקים לא משפיעים כי כוחם של החלקים ניכר ולא רק הבנת משמעותם אלה תחושת כוחם מאירה את המערכת הכל בידך פתח אותם בקבלה תשביע לכל חי רצון.
ימימה מבוא המשך 10
בהתחלה יש מאבק קטן . נכנסים ישירות פנימה להבין ותבינו מאוחר יותר את הברכה שיש באי ערבוב , כשמגיעים פנימה יש את ההבנה מהנשמה והיא קיימת, כפי שהרוח קיימת, והנפש היא חלק מישני ביחס למערכת וכך בחלקה העמוס נמצאת גם כמשתתפת בעליה כאשר מתנקה , היא רוח החלקים האלה הניתנים כאשר קוראים אותם ברגש הכרתי ואז שכל הכרתי נוכח , הם נמצאים קרובים לא רק משמעותם לפנינו אלא מתגלים בכוחם ויכולים לקרב ולזרז הגעה מהגעה שנמצאים בה .
בעלי עומס גדול מקבלים לאט לאט את המדרגה הראשונה לעלות בה לעבוד הרבה על העיכוב עד שעולים לשניה .
כאן חומר זה ניתן ברוחו כחזק לפרוץ, לפרוץ לכיוון הפנימיות העמוקה להגיע אליה ולעורר דרך ההגעה לפנימיות העמוקה להגיע, דרך זה לקבל הבנות עמוקות של הקיום המתרחש .
לכולם פנימיות באור , אלא ביניכם כבולים עדיין כנעצרים דרך המחשבה האישית המחשבה הנלמדת אשר תופסת מקום ומשכנעת וחוסמת את ההגעה , רחוקה מזו הפנימית המהותית המגיעה מתוך הבנה עמוקה לנשמע . הבנה זו יכולה להתרחש באם תזהו כל אחד לחוד איך חסום הקשב האישי ? איך יש בו מה שיש בנפש ? - צורת העומס והתיימרות בהבנה .
ההשוואות בין חומר לחומר זו טעות כי אין השוואה . החלק השכלי של מילה "מודעות" ניתן כדי שיהיה מובן לשכל . למעשה זהו איזון של כל המערכת המתחדשת וצומחת מכוחה החוזר הנמצא כקיים ורק נחסם משנים מילדות . באם תדעו לפנות אל אמת פנימה ותצרו פירצה אשר תאפשר הפרדה מתוך הפרדות נלמדות עד כה , תוכלו לקיים , למרות סערה בעצמה זו או אחרת, מקום מתחיל בו תתאפשר הקבלה לנשמע .
יש כאן סתירה . נאמר תכבדו את המחשבה , לשמור עליה כפי שהיא, ונאמר תשתחררו מהמחשבה . נדמה שזו סתירה . כל חלק הוא במקומו . דרך המחשבה התייחסות מלמדת חשיבה על החומר במודעות בהכרה .
ככל שתבינו החסימות תהיינה נפרצות . טבעי לאחוז בהתחלה במחשבה, ההפרדות מאפשרות מעבר לעוד קבלת מהויות במקום שתהיינה חסומות בפנינו. למי שמשתתף בעיקר דרך שכלו ללא רגש מספיק הרי למעשה הרגש החסר הוא כלפי עצמו כי הקרוב מתקרב . על כן כפי שכבר נאמר - לקבל את עצמכם . בזה תמנעו את המאבק עם החומר . לתת לו להיות כפי שהוא כדי שתוכלו להיות חופשיים במחשבה כנבנים .
חלק לאחרי יום הכיפורים
המהות הפנימית שלנו קשורה למהות הימים והזמן החגיגיות והשמחה שיש מיום כיפור היא מהאפשרות שיש לנו להתקרב למהות הפנימית בחודש התשובה ביום התשובה כיפור יש את העמידה הנוכחות של האדם כקרוב לעצמו. חיבור לאמונה ולמי שעומד ממול. בסליחות שקודמות ליום הזה מאפשר לשחרר את הלב מאחיזה במיותר הסליחה זה לשחרר זיכרונות מהעבר לתת להם את המקום בעבר כסולחים הלב משחרר ממשקל וזה מאפשר להתקרב לעצמך, רישומים מיותרים הם חיץ המידה והתפילה משאלת הלב לטובה. כשאדם קרוב לעצמו אז גם קרוב יותר לרצון האמיתי יש יותר אמת בפניה האישית יותר הכרה לעיקר בקיום ולטפל בקיום ניכוי סיבים מנקה רצון משאלה ואז ימי שימחה שמקדימים את חג הסוכות בניקיון שהתרחש בלב בהתקרבות למהות יכולה להיכנס שמחה, שמחה עיקרית של לב שהתנקה יש פה את הקשר של להיות בטוב ובין בשנה החדשה כל החלקים של סליחה, הניכוי ההתקרבות דרך הלימוד שאנחנו עושים יום יום דרך התיקון כשנמצאים בהכרה למתנה הזו שאתה מאפשר לעצמך חיזוק ההכרה להשלים את עצמך. אם יש את הכרת הטוב למלאכה אם אתה עושה מלאכה שמחזקת אותך אם ההכרה הולכת בקו ישר עם האמת הפנימית ההבנה הבהירה אז אתה במבנה שמאפשר לך להמשיך מתוך הכרת הטוב שבמלאכה ולא להתפזר מהפרות לתחם ולהמשיך התיחום הוא נקודת המשך לעתיד כשמיותר מתרחש הוא לא בזבוז זמן, להיות לומד בהפרדה ברגשי נפשי. החלק מעלה חלקים להכרה הלומד תוך הכרה רושם אותם על נקי.
תקבל את עצמך תקבל שחסרה הבנה תתחם, תפנה להבנה להוסיף, זה היושר התיחום הוא מתנה יקרה כל הפרה אפשר למנוע "סור מרע ועשה טוב" כבר בסור מרע יש את הטוב "בקש שלום ורדפהו" גם כשנמצאים בטוב אפשר לרדוף את הטוב אם במצב הרגיל רודפים את המיותר יש גם מצב של לראות את הטוב הכרה מובילה קדימה דרך הבנה מהותית ברגע שאתה עושה הפרדה לקיום יש לך את המשקל לאן צריך להגיע כדי להיות מסוגל לסגור את הפער אתה רואה את היחס שהשתפר והיחסי הקטן דייקת קצת יותר הבנת קצת יותר הקצת הזה הוא הרבה לתת לו מקום כי אם אין הערכה למקום שאני נמצא בו זה כמו להגדיל את הפער תואם את היכולת שאני באתי קו עם ההבנה כשאני בקו עם עצמי לא משנה שלא דייקתי לפני רגע אלו איזונים שצריך לזכור אותם בסיכום של השנה צריך לראות גם את הטוב יש זמנים קשים יותר שקשה לראות את הטוב ודברים לא תלויים בנו.
יום שני, 15 בנובמבר 2010
ורדים בגינה
דמעה קלה בקצה העין תחושת בחילה, רצון להקיא אני זועק לעזרה אייכה קורא, בוכה - מוטל גופי ללא תנועה מוחי חנוק מרוב מידע אייכה ליבי? היכן הולכת אותי בחושך תועה ללא כיוון ללא דרך מחפש את האור הכחול. הוא היה פה רק אתמול, וגלשתי עליו למרחבי הדימיון והאור הכחול כהה והשחיר והיום אני לא רואה את הבוקר מאיר.
וחושך ואין דרך והתקווה והדימיון ערבבו להם יחדיו ותקווה לדימיון הפכה ודימיון לתקווה. ואין הקלה ואין שיחרור, אסור אני בתוך מייצר קפוא מורדם ומסומם. נאנח אנחה גדולה וכואבת רוצה רק ללכת ללכת ללכת אל עבר או עתיד רק לצאת מעכשיו הכואב המקפיא כותב מתעד כי זאת עת לחידה היכן האור שם נפל הכפתור.
ויודע אני הוא בפנים הוא בפנים עם כל הפחדים וגם כעסים עם כל הרעש ישנה פינה אחת בה מתנגנת המנגינה המאירה והיא יפה כמו שירת כוכבים מרגיעה משכיחה זורה לה פרחים ורדים לבנות גדלות בגינה שסבתא (ויקטוריה) גידלה רק לפני 100 שנה "סבתא יקרה קרה דבר נורא" "בו נה נכדי עזור בגינה בו כאן נשקה וכאן ננקש ורדים בגינה זה מאד יפה " והלב דופק חזק ומהר לא יודע בדיוק אם זה אני או אחר קורא את הכתוב כה קשה כה כואב אך גם אור לבן מנצנץ מסתגר. הוא גר לו בפנים מתחבא לי בלב ואני אליו שם לב כששחור לי וכואב רק אז מציץ וידע לבטח שוכן לו שם פתח לאושר אחר, מציץ לא נוגע ולא מתקרב מציץ ונרגע וגם מתרגש.
עולמות על פי הזוהר
- עולם האצילות - עולם האלוהות - עולם הספירות
- עולם הבריאה - עולם הנשמות - כיסא הכבוד
- עולם היצירה - עולם המלאכים
- עולם העשיה - העולם הממשי
הדרך אל הלב
"הדרך אל הלב" זו הדרך שלי ובא בחרתי - אחרי סגירות הדחקה והרחקה חיפוש של תחליפים בחומר ברגש של אחר הבנתי , אליו תמיד מובילה הדרך הוא המנוע המעניק את החיים הוא גם החייך הטועם אותם. שמחת הלב היא בדיוק המכוון את הבחירה הנכונה את הבחירה הבונה המכוונת. המקרבת אלי אל מהוותי. נתיב החיים הוא התכלית שלי והתכלית היא דרך נתיב החיים ממומשת ומממשת.
עד כמה עומסים פנימיים מחלוקות והרחקות מעכבות אותי בנתיב שלי עד כמה רחוק אני מליבי עד כמה האהבה שלי שורה אצלי עוטפת אותי ומחברת אותי אלי אל עצמי אל נפשי אל נשמתי.
הכנה לאלול - ימימה
מי שמחסיר מליבו וכלפי ליבו מחוסר הבנתו לתת, אז הוא נמצא בספק בתוך ליבו. אין לו את הקליטה הוודאית לנמצא בליבו: לכוחו של הלב הטוב, הטוב שבו, אורו, ואז נשאר ספק לנמצא, לשמחתו ולשקט שלו. הוא נמצא מחפש, דרך מחשבתו, דרכים, והנתיב הנכון איננו.
ועל כן אין תשובה ממהות לשמחתו האמיתית. אין לו תשובה מתוך התרחקות מליבו. כי ברגע שהוא בנתינה בטוב ליבו, מסכים, הוא ירגיש שמחה.
ברגע שאינו מדייק- כרב עם אחרים ועם עצמו.
יש את המהות הפנימית, שממנה באה תשובה לחלקים של הגוף, לב, נפש, מחשבה. ברגע שמתעורר להבנה אז מנסה, וכשמנסה מגלה עד כמה זה נכון שכשמחסירים כלפי הבריאה מחסירים כלפי המהות.
הכועס מקבל מכאן ומכאן ונמצא במיצר מתוך המיותר שהוא עושה, תמיד יש את הזמן לאפשרות להגעה להיות קשוב, לא לענות, דרך הנפש תהיו שמחים, מאושרים, נותנים. ברגע שאנו נושאים בינה, את האור שבלב, אור ממחשבה ומהבנת הלב. וברגע שמחסירים- מחסירים גם מהאור של הבינה.
אלול הוא השער של השנה החדשה. הפרדת הזמנים בין שנה לשנה.
וברגע שבאלול אתה מתכוון, יש הרבה אור באלול, באם אתה עולה וגם שמח וגם מתכונן- מתעורר ומיישם. אין אפשרות להתעוררות בהבנה זו ללא יישום כל יום במלאכתו.
כל יום תנסו לקלוט אם אתה מחסיר מליבך ובינתך. כי לב רחוק לא יודע את שמחתו.
ואז ברגע התעוררות, אלול הוא שער לשנה החדשה, זוכה להיות מתחיל על נקי. כל אשר היה בשנה שעברה לא נמצא, אם בחלקיק שניה נמצא מרכז את מחשבתו, מנסה להתקרב לחשבון נפש. ואם אתה מחבר את ליבך דרך הקשב הפנימי, קשוב לליבו ימצא שמחתו.
ואז אם תתחיל השנה אין הוא עמוס משנה שעברה, כי נושא את המתנה הגדולה של לב יהודי.
ואם אינך חס על לב אחר - ליבך יסבול.
שמחה ומנוחה נמצאים בכל רגע של דיוק.
אם ידעת סבל מילדות, העקשנים פוחדים להסכים, מתעקשים ככועסים, שיתכוננו לשנה החדשה על נקי רגע ההתעוררות, כשמתעוררים מול הכותל, מול ירושלים.
שתהייה נותן דיוק לליבך, שתיזכו לשנה החדשה. ותמיד לפני השנה החדשה בקשה לרחמים. ומי שמתכונן באלול זוכה בעזרת השם.
נסו להבין את הקשר בין הנפש לגוף. הגוף לא חולה כשיש דיוק.
חלקיו נושאים את האור שניתן בסוד כוחם של החלקים.
נסו להתעורר, כי בחודש אלול יש את ההתעוררות והמלאכה של ההתעוררות להתחדשות, כי בכוונה זו של הניתן זו ההתחדשות,
זה רגע חדש לתיקון.
התקרבות במשפחה
אני כותב כאן על התקרבות מניח את העט ומיד עומס משתלט מנצח על הקשר שלי ובת זוגי.
משחק פינג פונג לוהט מתפתח, הנחתה ועוד אחת ניסיון לפסול בכל הכח פינג, פונג, פינג, פונג, הכדור מכה בשולחן יותר חזק יותר חזק שננינו מזיעים.
בכל הכח מכים ומה היא התקרבות בעומס כה רב ? ומה הוא ניקיון ? ואיך מתחילים ? באיזו נקודה ? ואיפה יש ענף לאחיזה ?
ומנסה להרגיע, מנסה לתחם, והטייס האוטומטי הוא אצלי פועל מיד פינג יוצא למשימת הפגזה חזקה ומשתקת ומיד הפונג חוזר אליו פי כמה יותר חזק בכל העוצמה והדיבור הוא מהעומס רק משם. ובוחר לא לחפש את האחיזה אלה הרפיה מלאה משחרר הכל והכדורים נוחתים נושך שפתיים ומרפה, ועוד כדורים נתחים ואט אט הקצב נחלש ואז מופיע לו האגו - איך ויתרת ? איך שיחררת ? ואתה לא על המשמר ומשחרר עוד כמה צרורות של תוכחה ואני צודק אבל העומס חלף עכשיו צריך להתחיל לנקות - בהצלחה לי !
התקרבות - הקדמה
התקרבות היא כח קוסמי בסיסי כולנו נמשכים אחד אל השני רוצים להכיר לדעת להיות שם להרגיש.
כמו שני כוכבים אנחנו נמשכים וכל מה שנותר הוא לנקות את הדרך שנוכל להתקרב. וכל המלחמות וכל העומסים הם מסיתים הם מרחיקים , אלה כי "לא טוב היות האדם לבדו"
ניקיון והפרדה
התקרבות היא ניקיון, ניקיון והפרדה מעומס, ניקיון בהתקשרות, ניקיון ללא עירבוב דחיה וחסימת העומס בתוך הניקיון - והניקיון הוא חלק - מרחב המתמלא קירבה אלך עצמך אל האחר אל מתרחש או אל ניתן המיוחד לך.
והרי קל לנקות את החדש קל להפריד את החדש מעומס. ובקרוב הניקיון הוא גם תיקון מעורבב אל העבר ומכיל פרטים רבים מטענים הנישאים ומתעצמים וניקיון היא עשייה והיא בניה משחררת וכלים כמו אהבה ונתינה הם מאפשרים את הטרחה - טרחת הניקיון וההפרדה.
חזרה
עבר זמן מאז עידכנתי את ה בלוג הזה . . .
אני שמח ששבו הכוחות לעדכנו, אז להלן הדרך בה עברתי בחודשים שחלפו ...
שאול
הירשם ל-
רשומות (Atom)
+logo+v1.png)
