מי שמחסיר מליבו וכלפי ליבו מחוסר הבנתו לתת, אז הוא נמצא בספק בתוך ליבו. אין לו את הקליטה הוודאית לנמצא בליבו: לכוחו של הלב הטוב, הטוב שבו, אורו, ואז נשאר ספק לנמצא, לשמחתו ולשקט שלו. הוא נמצא מחפש, דרך מחשבתו, דרכים, והנתיב הנכון איננו.
ועל כן אין תשובה ממהות לשמחתו האמיתית. אין לו תשובה מתוך התרחקות מליבו. כי ברגע שהוא בנתינה בטוב ליבו, מסכים, הוא ירגיש שמחה.
ברגע שאינו מדייק- כרב עם אחרים ועם עצמו.
יש את המהות הפנימית, שממנה באה תשובה לחלקים של הגוף, לב, נפש, מחשבה. ברגע שמתעורר להבנה אז מנסה, וכשמנסה מגלה עד כמה זה נכון שכשמחסירים כלפי הבריאה מחסירים כלפי המהות.
הכועס מקבל מכאן ומכאן ונמצא במיצר מתוך המיותר שהוא עושה, תמיד יש את הזמן לאפשרות להגעה להיות קשוב, לא לענות, דרך הנפש תהיו שמחים, מאושרים, נותנים. ברגע שאנו נושאים בינה, את האור שבלב, אור ממחשבה ומהבנת הלב. וברגע שמחסירים- מחסירים גם מהאור של הבינה.
אלול הוא השער של השנה החדשה. הפרדת הזמנים בין שנה לשנה.
וברגע שבאלול אתה מתכוון, יש הרבה אור באלול, באם אתה עולה וגם שמח וגם מתכונן- מתעורר ומיישם. אין אפשרות להתעוררות בהבנה זו ללא יישום כל יום במלאכתו.
כל יום תנסו לקלוט אם אתה מחסיר מליבך ובינתך. כי לב רחוק לא יודע את שמחתו.
ואז ברגע התעוררות, אלול הוא שער לשנה החדשה, זוכה להיות מתחיל על נקי. כל אשר היה בשנה שעברה לא נמצא, אם בחלקיק שניה נמצא מרכז את מחשבתו, מנסה להתקרב לחשבון נפש. ואם אתה מחבר את ליבך דרך הקשב הפנימי, קשוב לליבו ימצא שמחתו.
ואז אם תתחיל השנה אין הוא עמוס משנה שעברה, כי נושא את המתנה הגדולה של לב יהודי.
ואם אינך חס על לב אחר - ליבך יסבול.
שמחה ומנוחה נמצאים בכל רגע של דיוק.
אם ידעת סבל מילדות, העקשנים פוחדים להסכים, מתעקשים ככועסים, שיתכוננו לשנה החדשה על נקי רגע ההתעוררות, כשמתעוררים מול הכותל, מול ירושלים.
שתהייה נותן דיוק לליבך, שתיזכו לשנה החדשה. ותמיד לפני השנה החדשה בקשה לרחמים. ומי שמתכונן באלול זוכה בעזרת השם.
נסו להבין את הקשר בין הנפש לגוף. הגוף לא חולה כשיש דיוק.
חלקיו נושאים את האור שניתן בסוד כוחם של החלקים.
נסו להתעורר, כי בחודש אלול יש את ההתעוררות והמלאכה של ההתעוררות להתחדשות, כי בכוונה זו של הניתן זו ההתחדשות,
זה רגע חדש לתיקון.
+logo+v1.png)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה