פס הפרדה

אם החוכמה היא לא חוכמה, אז הבינה מכסה אותה תועה בתוך עצמה הכול בשאלה, החשש צף עולה ומשתלט והתנועה קשה היא ומכאיבה.

אם הבינה היא לא בינה, אז אין תנועה רק דיבור לא מעשה תיסכול וכעס צף עולה והקיפאון שורר שם.

ולכן נועדו לחיות ביחד, לא להתערבב רק לנסוע כל אחת בנתיבה אחת ימין אחת שמאל ואז יש כבוד גדול וענווה הבנה ותעוזה.

בהצלחה

(80) (פ)

גזע הוא יסוד, יסוד חי נותן תמיכה לבניה, לגדילה, לצמיחה, מרחב לחיות להתפתח בו - מקום אמיתי להשען בו, לחיות בו, להתקיים בו.

יסוד הוא גזע בסיס אמיתי משען של חסד של אמת הוא תומך וניתמך מזין וניזון מוכל ומכיל, הוא ניצוץ, ניצוץ חיות ניצוץ קיום הנובט מגרעין של מידע. 

הוא לא מופיע פתאום הוא שם תמיד שם שוכן מחכה בסבלנות לתורו שיגיע שיגדל יתחזק, יחזק ויתמוך יבנה אור שלם גדול, יאיר לכל עבר מענפיו הפרושים משורשיו המתמזגים עם הקיום.

משפט

"מה צריך על מנת שהנפש האישית תגיע לזימרתה והיא תפילתה"

הקדמה ימימה המשך

כאשר מנקים משתחררים מאותם חלקים מיותרים ושיחרורם אינו משאיר מקום ריק, מקומם נתפש ע"י החלקים הדחוקים החיוניים לקיום, החוזרים למקומם הטבעי, ישנם חלקים שאינם מוכרים מיידית המורכבות לא מאפשרת קליטה מהירה של הנמצא. כשהלומד ממהר להבין אינו לומד כשממתין הוא נוכח בפני החלקים וקולט את הנמצא ולא רק כיוון שבראשית הלימוד אינו משקף כלל את כל היש הניתן בהמשך הלימוד, ונאמר שהחלקים הם רבים לא רק לנקות אלה לבנות מערכת, ולהחזירה לאיזונה עוד נילמד וינתנו החלקים שאנו אמורים לקבל.

הכלים וההבנות הרבות שניתנות מאפשרים את המבנה באיזון כל, חלק שנבנה מאפשר שחרור של חלק הפוך לו מאפשר פירוק הסתירות, לדוגמה הדחיה, כעס בשגיאה , אכזבה, דרך הלימוד אנו מקבלים חלק שונה והפוך לה כשמסלקים אותה אין מדידה למצא איזון חוזר מדיוק אשר בא לתת תוצאה שאינה מחסירה שאינה מפירה או מחלישה את המערכת, כי חלקי העומס מחלישים ויוצרים תנודות של עליות וירידות במצבי הרוח והתגובות. כל חלק שבונה משתתף בחוסן כמחזק. כל החלקים שניתנים למעשה בנויים כך שמשקליהם משתתפים במשתנה התמידי של הקיום. כחם של החלקים החוזרים הוא כח החיים שנמצא בהם ממהותם.

חלק של אילן (מבוא ימימה)

אותו רצון מהותי רשום משורש הנפש מלידה הוא מחבר אותנו בתכלית החיים בצורה לא מילולית הווה אומר שכל אדם מסוגל להתחבר לעצם קיום לתכלית חייו גם אם אינו יודע להסבירה ולפרטה. אחד הכלים המופלאים שאנו זוכים לקבל מעצם לידתינו מעצם ההתקיימות בעולם העשיה הגשמי הזה, היא תחושת החיסרון הנולדת מתוך הפער בין התחושה הברורה כי יש תכלית לחיים לבין הידיעה המודעת מה היא.

החיסרון הזה הוא הסיבה לרצון המודע וכשאדם מתעורר למהותי בחייו הוא מתחיל לחפש את השאלות הנכונות ולהשיב עליהם תשובות נכונות והכול בתהליך של ניסוי ותהייה מקסים ההולך ומתפתח מול מרקם מופלא של קשיים שפוגשים ביום יום כאשר אדם זוכה לפתיחת הראייה זאת אומרת בנפשי ונוצר הכלי להכיל את האור המגיע מבחוץ והוא רואה בחלק השכלי במיידי בחלק הרגשי בנוסף בחלק התחושתי פיזי גם כן ובחלק החשוב ביותר במרחבו האמוני ויכול אדם כמוצא עצמו מול קושי שעד עתה יכול להוציאו משיווי משקל ובנוכחות פשוטה לשמור על יציבה כניצב אל מול המתרחש אינו מתערבב איתו ומסוגל לראות גם אם זו הפעם הראשונה בחייו את המתרחש האמיתי אשר מעבר לפרטים.

חי וקיים מקיים ומתקיים

כל שנה, שנה חדשה

כל שבוע, פרשה חדשה

כל יום, יום חדש

כל קיום, קיום חדש

כל חדש הוא חלק מיישן

והזרימה היא בחוקיות הקיום, ביומיומיות, במחזוריות.

הקסם הוא ב"רגיל" בחוזר ונשנה.

והוא לא מובן מאליו הוא, הוא ההפתעה המתנה המתוקה.

וכל כח יפעל יחד וישתלב ויתרום את חלקו בקיום המהות,

ויחד יגדלו לעץ חיים חי ומלבלב חזק וגמיש זורם ויציב על מקומו.

והגדילה היא בשילוב כח הקיום אל תוך חוקיות הקיום המחזורית,

בה אני קיים בה אני מתקיים, חי וקיים מקיים ומתקיים.

רגע טוב

מילים טובות מילים יפות

רכות כלכך גם מרגשות

שירים קטנים עם מנגינה

רוקדים יחדיו ובמגע

עוצמת הטוב

ערב נעים קריר בחוץ - לא קר, נעים אור רך של נר מפזז, לא מציק, שובב בפנים רעד אולי התרגשות נעים ועוטף מודע לעוצמה מוכן לפעולה רגוע שמח יש הרבה טוב , תודה !

הקדמה ימימה 16.08.1994

בהבנה  הכרתית  ניתנים  חלקים  רבים  ,  וכל  חלק  בנפרד  משתתף  למעשה  בהבנה  הכוללת. לא  תמיד  הלומד  מבין  את  הסך  .  יכול  לרצות  לגשת  לחלקים  המעניינים  שמתקנים. מה  שניתן  ,  אינו  רק  לניקוי  העומס  .  שחרור  המערכת  מהעומס  אינו  כל  המטרה  . הלימוד  מאפשר  למערכת  להכנס  לאיחודה  ,  איזונה  ,  ולתיאום  חלקיה.

כאשר  יש  עומס  הם  נאבקים  ואינם  מחזקים  ,  אלא  נחלשים  ומחלישים  את  המערכת  . החלקים  הם  רבים  .  בכל  חלק  וחלקיו  אמור  הלומד  הנוכח  למצא  מהניתן  את  היש  ,  את הנמצא  כבנוי  מחזק  .

הקשר  בין  החלקים  וההכרה  :

ההכרה  צופה  על  הניתן  .  החלקים  המזוהים  דרך  ההכרה  ,  נרשמים  כמבנה  ברור  בהבנה , כי  הם  מזוהים  דרך  ההכרה  המזהה  את  החלקים  בסדר  שניתנים  ונמצאים  ,  אח"כ  ,

כשלומדים  ומבינים  מה  הסדר  המתאים  לקיום  והתחזקות  . כוחה  של  מערכת  שמתחדש  כחוזר  על  מקומו  ,  כמתפשט  במערכת  ,  וכל  חלק  נושא  את ציר  כוחו  החוזר  ממהות  ,  לא  רק  נלמדת  ,  אלא  חוזרת  .  היא  נמצאת  למעשה  .

אם  נפנה  לחלקים  המיותרים  ,  השייכים  לעומס  ואינם  משתייכים  לחוקיות  הקיום  ולא לכוח  הקיום  ואיזונו  ולא  לצמיחת  הקיום  ,  לא  להתחדשות  שבקיום  ולא  למשתנה  התמידי שבקיום  -  נבדוק  יחד  מה  הם  החלקים  ההפוכים  שאינם  מאזנים  ואינם  מחזקים  .

אלה  חלקי  העומס  ששייכים  לכל  נפש  שיכולה  להיות  מעט  עמוסה  או  מאוד  עמוסה  . וכל  החלקים  יחד  ,  כשמופעל  עליהם  עומס  נמצאים  רשומים  מילדות  במודע  ואינם מאזנים  ,  אינם  משתתפים  בחוקיות  הקיום  אלא  מחלישים  אותה  . 

הנה כמה  מהם  :

 חסימה  בפני  השני  :

הנחסם  נראה  כביכול  מנוצח  .  לחוסם  יש  באותו  זמן   יתרון  (לכאורה  )  של  התחזקות  , וכשבודקים  את  החלקים  יודעים  שאינם  מחזקים  באמת  כלל  אלא  פועלים  כדי  להשיג חלק  זה  או  אחר  .

גבורה

העומס הוא אינו יחידי אך יחודי הוא שלי ורק שלי הוא אצלי בכוחי וגודלו בגודלי האחיזה בו היא העיכוב. האוחז חזק בעומס מחזק אותו ומעצים את הקושי. להתרומם מעל עצמך לגבור על הקושי הטמון בך. אתה זקוק לעבודה קשה לנגיעה ישירה בעומס ההתמודדות מולו עד שמכירים בגבורתינו בו , ואז יש שיחרור הלפיתה הקבלה ההכנעה בפני בורא עולם והכרת הטוב

תיקון = תינוק

"פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון"

ההבנה מהנשמה נושאת היא קדושה, וכשמגיעים אליה עמסיי הנפש הם משניים לא חזקים לא משפיעים כי כוחם של החלקים ניכר ולא רק הבנת משמעותם אלה תחושת כוחם מאירה את המערכת הכל בידך פתח אותם בקבלה תשביע לכל חי רצון.

ימימה מבוא המשך 10

בהתחלה  יש  מאבק  קטן  . נכנסים  ישירות  פנימה  להבין  ותבינו  מאוחר  יותר  את  הברכה  שיש  באי  ערבוב ,  כשמגיעים  פנימה  יש  את  ההבנה  מהנשמה  והיא  קיימת,  כפי שהרוח  קיימת,  והנפש  היא  חלק  מישני  ביחס  למערכת  וכך  בחלקה  העמוס  נמצאת  גם  כמשתתפת  בעליה  כאשר  מתנקה , היא  רוח  החלקים  האלה  הניתנים  כאשר  קוראים  אותם  ברגש  הכרתי  ואז  שכל  הכרתי  נוכח , הם  נמצאים  קרובים  לא  רק  משמעותם  לפנינו  אלא  מתגלים  בכוחם  ויכולים  לקרב  ולזרז  הגעה  מהגעה  שנמצאים  בה  .

בעלי עומס  גדול  מקבלים  לאט  לאט  את  המדרגה  הראשונה  לעלות  בה  לעבוד  הרבה  על  העיכוב  עד  שעולים  לשניה  .

כאן  חומר  זה  ניתן  ברוחו  כחזק  לפרוץ,  לפרוץ  לכיוון  הפנימיות  העמוקה  להגיע  אליה  ולעורר  דרך  ההגעה  לפנימיות  העמוקה  להגיע,  דרך  זה  לקבל  הבנות  עמוקות  של  הקיום  המתרחש  .

לכולם  פנימיות  באור ,  אלא ביניכם כבולים עדיין כנעצרים דרך המחשבה האישית      המחשבה  הנלמדת  אשר  תופסת  מקום  ומשכנעת  וחוסמת  את  ההגעה ,  רחוקה  מזו  הפנימית  המהותית  המגיעה  מתוך  הבנה  עמוקה  לנשמע  .  הבנה  זו  יכולה  להתרחש  באם  תזהו  כל  אחד  לחוד  איך  חסום  הקשב  האישי ? איך  יש  בו  מה  שיש  בנפש ? -  צורת  העומס  והתיימרות  בהבנה  .

ההשוואות  בין  חומר  לחומר  זו  טעות  כי  אין  השוואה  .  החלק  השכלי  של  מילה  "מודעות"  ניתן  כדי  שיהיה  מובן  לשכל  .  למעשה  זהו  איזון  של  כל  המערכת  המתחדשת  וצומחת  מכוחה  החוזר  הנמצא  כקיים  ורק  נחסם  משנים  מילדות  . באם  תדעו  לפנות  אל  אמת  פנימה  ותצרו  פירצה  אשר  תאפשר  הפרדה  מתוך  הפרדות  נלמדות  עד  כה  ,  תוכלו  לקיים , למרות סערה  בעצמה  זו  או  אחרת,  מקום  מתחיל  בו  תתאפשר  הקבלה  לנשמע  .

יש  כאן  סתירה  .  נאמר  תכבדו  את  המחשבה  ,  לשמור  עליה  כפי  שהיא,  ונאמר  תשתחררו  מהמחשבה  .  נדמה  שזו  סתירה  .  כל  חלק  הוא  במקומו . דרך המחשבה  התייחסות  מלמדת  חשיבה  על  החומר  במודעות  בהכרה  .

ככל  שתבינו  החסימות  תהיינה  נפרצות  .  טבעי  לאחוז  בהתחלה  במחשבה,  ההפרדות  מאפשרות  מעבר  לעוד  קבלת  מהויות  במקום  שתהיינה  חסומות  בפנינו.   למי  שמשתתף  בעיקר  דרך  שכלו  ללא  רגש  מספיק  הרי  למעשה  הרגש  החסר  הוא  כלפי  עצמו  כי  הקרוב  מתקרב . על כן  כפי שכבר נאמר - לקבל את עצמכם . בזה תמנעו את המאבק עם החומר .  לתת  לו  להיות  כפי  שהוא  כדי  שתוכלו  להיות  חופשיים  במחשבה  כנבנים  .

חלק לאחרי יום הכיפורים

המהות הפנימית שלנו קשורה למהות הימים והזמן החגיגיות והשמחה שיש מיום כיפור היא מהאפשרות שיש לנו להתקרב למהות הפנימית בחודש התשובה ביום התשובה כיפור יש את העמידה הנוכחות של האדם כקרוב לעצמו. חיבור לאמונה  ולמי שעומד ממול. בסליחות שקודמות ליום הזה מאפשר לשחרר את הלב מאחיזה במיותר הסליחה זה לשחרר זיכרונות מהעבר לתת להם את המקום בעבר כסולחים הלב משחרר ממשקל וזה מאפשר להתקרב לעצמך, רישומים מיותרים הם חיץ המידה והתפילה משאלת הלב לטובה. כשאדם קרוב לעצמו אז גם קרוב יותר לרצון האמיתי יש יותר אמת בפניה האישית יותר הכרה לעיקר בקיום ולטפל בקיום ניכוי סיבים מנקה רצון משאלה ואז ימי שימחה שמקדימים את חג הסוכות בניקיון שהתרחש בלב בהתקרבות למהות יכולה להיכנס שמחה, שמחה עיקרית של לב שהתנקה יש פה את הקשר של להיות בטוב ובין בשנה החדשה כל החלקים של סליחה, הניכוי ההתקרבות דרך הלימוד שאנחנו עושים יום יום דרך התיקון כשנמצאים בהכרה למתנה הזו שאתה מאפשר לעצמך חיזוק ההכרה להשלים את עצמך. אם יש את הכרת הטוב למלאכה אם אתה עושה מלאכה שמחזקת אותך אם ההכרה הולכת בקו ישר עם האמת הפנימית ההבנה הבהירה אז אתה במבנה שמאפשר לך להמשיך מתוך הכרת הטוב שבמלאכה ולא להתפזר מהפרות לתחם ולהמשיך התיחום הוא נקודת המשך לעתיד כשמיותר מתרחש הוא לא בזבוז זמן, להיות לומד בהפרדה ברגשי נפשי. החלק מעלה חלקים להכרה הלומד תוך הכרה רושם אותם על נקי. 

תקבל את עצמך תקבל שחסרה הבנה תתחם, תפנה להבנה להוסיף, זה היושר התיחום הוא מתנה יקרה כל הפרה אפשר למנוע "סור מרע ועשה טוב" כבר בסור מרע יש את הטוב "בקש שלום ורדפהו" גם כשנמצאים בטוב אפשר לרדוף את הטוב אם במצב הרגיל רודפים את המיותר יש גם מצב של לראות את הטוב הכרה מובילה קדימה דרך הבנה מהותית ברגע שאתה עושה הפרדה לקיום יש לך את המשקל לאן צריך להגיע כדי להיות מסוגל לסגור את הפער אתה רואה את היחס שהשתפר והיחסי הקטן דייקת קצת יותר הבנת קצת יותר הקצת הזה הוא הרבה לתת לו מקום כי אם אין הערכה למקום שאני נמצא בו זה כמו להגדיל את הפער תואם את היכולת שאני באתי קו עם ההבנה כשאני בקו עם עצמי לא משנה שלא דייקתי לפני רגע אלו איזונים שצריך לזכור אותם בסיכום של השנה צריך לראות גם את הטוב יש זמנים קשים יותר שקשה לראות את הטוב ודברים לא תלויים בנו.

משפט מפתח - ימימה

"כשכן תגיד כן וכשלא אז לא"

ורדים בגינה

דמעה קלה בקצה העין תחושת בחילה, רצון להקיא אני זועק לעזרה אייכה קורא, בוכה - מוטל גופי ללא תנועה מוחי חנוק מרוב מידע אייכה ליבי? היכן הולכת אותי בחושך תועה ללא כיוון ללא דרך מחפש את האור הכחול. הוא היה פה רק אתמול, וגלשתי עליו למרחבי הדימיון והאור הכחול כהה והשחיר והיום אני לא רואה את הבוקר מאיר.

וחושך ואין דרך והתקווה והדימיון ערבבו להם יחדיו ותקווה לדימיון הפכה ודימיון לתקווה. ואין הקלה ואין שיחרור, אסור אני בתוך מייצר קפוא מורדם ומסומם. נאנח אנחה גדולה וכואבת רוצה רק ללכת ללכת ללכת אל עבר או עתיד רק לצאת מעכשיו הכואב המקפיא כותב מתעד כי זאת עת לחידה היכן האור שם נפל הכפתור.

ויודע אני הוא בפנים הוא בפנים עם כל הפחדים וגם כעסים עם כל הרעש ישנה פינה אחת בה מתנגנת המנגינה המאירה והיא יפה כמו שירת כוכבים מרגיעה משכיחה זורה לה פרחים ורדים לבנות גדלות בגינה שסבתא (ויקטוריה) גידלה רק לפני 100 שנה "סבתא יקרה קרה דבר נורא" "בו נה נכדי עזור בגינה בו כאן נשקה וכאן ננקש ורדים בגינה זה מאד יפה " והלב דופק חזק ומהר לא יודע בדיוק אם זה אני או אחר קורא את הכתוב כה קשה כה כואב אך גם אור לבן מנצנץ מסתגר. הוא גר לו בפנים מתחבא לי בלב ואני אליו שם לב כששחור לי וכואב רק אז מציץ וידע לבטח שוכן לו שם פתח לאושר אחר, מציץ לא נוגע ולא מתקרב מציץ ונרגע וגם מתרגש.

"קשוב לליבו ימצא שמחתו"

עולמות על פי הזוהר

• עולם האצילות - עולם האלוהות - עולם הספירות
• עולם הבריאה - עולם הנשמות - כיסא הכבוד
• עולם היצירה - עולם המלאכים
• עולם העשיה - העולם הממשי

הדרך אל הלב

"הדרך אל הלב" זו הדרך שלי ובא בחרתי - אחרי סגירות הדחקה והרחקה חיפוש של תחליפים בחומר ברגש של אחר הבנתי , אליו תמיד מובילה הדרך הוא המנוע המעניק את החיים הוא גם החייך הטועם אותם. שמחת הלב היא בדיוק המכוון את הבחירה הנכונה את הבחירה הבונה המכוונת. המקרבת אלי אל מהוותי. נתיב החיים הוא התכלית שלי והתכלית היא דרך נתיב החיים ממומשת ומממשת.

עד כמה עומסים פנימיים מחלוקות והרחקות מעכבות אותי בנתיב שלי עד כמה רחוק אני מליבי עד כמה האהבה שלי שורה אצלי עוטפת אותי ומחברת אותי אלי אל עצמי אל נפשי אל נשמתי.

הכנה לאלול - ימימה

מי שמחסיר מליבו וכלפי ליבו מחוסר הבנתו לתת, אז הוא נמצא בספק בתוך ליבו. אין לו את הקליטה הוודאית לנמצא בליבו: לכוחו של הלב  הטוב, הטוב שבו, אורו, ואז נשאר ספק לנמצא, לשמחתו ולשקט שלו. הוא נמצא מחפש, דרך מחשבתו, דרכים, והנתיב הנכון איננו.

ועל כן אין תשובה ממהות לשמחתו האמיתית. אין לו תשובה מתוך התרחקות מליבו. כי ברגע שהוא בנתינה בטוב ליבו, מסכים, הוא ירגיש שמחה.

ברגע שאינו מדייק- כרב עם אחרים ועם עצמו.

יש את המהות הפנימית, שממנה באה תשובה לחלקים של הגוף, לב, נפש, מחשבה. ברגע שמתעורר להבנה אז מנסה, וכשמנסה מגלה עד כמה זה נכון שכשמחסירים כלפי הבריאה  מחסירים כלפי המהות.

 הכועס מקבל מכאן ומכאן ונמצא במיצר מתוך המיותר שהוא עושה, תמיד יש את הזמן לאפשרות להגעה להיות קשוב, לא לענות, דרך הנפש תהיו שמחים, מאושרים, נותנים. ברגע שאנו נושאים בינה, את האור שבלב, אור ממחשבה ומהבנת הלב. וברגע שמחסירים- מחסירים גם מהאור של הבינה.

 אלול הוא השער של השנה החדשה. הפרדת הזמנים בין שנה לשנה.

וברגע שבאלול אתה מתכוון, יש הרבה אור באלול, באם אתה עולה וגם שמח וגם מתכונן- מתעורר ומיישם. אין אפשרות להתעוררות בהבנה זו ללא יישום כל יום במלאכתו. 

כל יום תנסו לקלוט אם אתה מחסיר מליבך ובינתך. כי לב רחוק לא יודע את שמחתו.

 ואז ברגע התעוררות, אלול הוא שער לשנה החדשה, זוכה להיות מתחיל על נקי. כל אשר היה בשנה שעברה לא נמצא, אם בחלקיק שניה נמצא מרכז את מחשבתו, מנסה להתקרב לחשבון נפש. ואם אתה מחבר את ליבך דרך הקשב הפנימי, קשוב לליבו ימצא שמחתו.

ואז אם תתחיל השנה אין הוא עמוס משנה שעברה, כי נושא את  המתנה הגדולה של לב יהודי.

ואם אינך חס על לב אחר - ליבך יסבול.

 שמחה ומנוחה נמצאים בכל רגע של דיוק.

 אם ידעת סבל מילדות, העקשנים פוחדים להסכים, מתעקשים ככועסים, שיתכוננו לשנה החדשה על נקי רגע ההתעוררות, כשמתעוררים מול הכותל, מול ירושלים.

שתהייה נותן דיוק לליבך, שתיזכו לשנה החדשה. ותמיד לפני השנה החדשה בקשה לרחמים. ומי שמתכונן באלול זוכה בעזרת השם.

 נסו להבין את הקשר בין הנפש לגוף. הגוף לא חולה כשיש דיוק.

חלקיו נושאים את האור שניתן בסוד כוחם של החלקים.

 נסו להתעורר, כי בחודש אלול יש את ההתעוררות והמלאכה של ההתעוררות להתחדשות, כי בכוונה זו של הניתן זו ההתחדשות,

זה רגע חדש לתיקון.

התקרבות במשפחה

אני כותב כאן על התקרבות מניח את העט ומיד עומס משתלט מנצח על הקשר שלי ובת זוגי.

משחק פינג פונג לוהט מתפתח, הנחתה ועוד אחת ניסיון לפסול בכל הכח פינג, פונג, פינג, פונג, הכדור מכה בשולחן יותר חזק יותר חזק שננינו מזיעים.

בכל הכח מכים ומה היא התקרבות בעומס כה רב ?  ומה הוא ניקיון  ? ואיך מתחילים ? באיזו נקודה ? ואיפה יש ענף לאחיזה ?

ומנסה להרגיע, מנסה לתחם, והטייס האוטומטי הוא אצלי פועל מיד פינג יוצא למשימת הפגזה חזקה ומשתקת ומיד הפונג חוזר אליו פי כמה יותר חזק בכל העוצמה והדיבור הוא מהעומס רק משם. ובוחר לא לחפש את האחיזה אלה הרפיה מלאה משחרר הכל והכדורים נוחתים נושך שפתיים ומרפה, ועוד כדורים נתחים ואט אט הקצב נחלש ואז מופיע לו האגו - איך ויתרת ? איך שיחררת ? ואתה לא על המשמר ומשחרר עוד כמה צרורות של תוכחה ואני צודק אבל העומס חלף עכשיו צריך להתחיל לנקות - בהצלחה לי !

התקרבות - הקדמה

התקרבות היא כח קוסמי בסיסי כולנו נמשכים אחד אל השני רוצים להכיר לדעת להיות שם להרגיש.

כמו שני כוכבים אנחנו נמשכים וכל מה שנותר הוא לנקות את הדרך שנוכל להתקרב. וכל המלחמות וכל העומסים הם מסיתים הם מרחיקים , אלה כי "לא טוב היות האדם לבדו"

ניקיון והפרדה

התקרבות היא ניקיון, ניקיון והפרדה מעומס, ניקיון בהתקשרות, ניקיון ללא עירבוב דחיה וחסימת העומס בתוך הניקיון - והניקיון הוא חלק - מרחב המתמלא קירבה אלך עצמך אל האחר אל מתרחש או אל ניתן המיוחד לך.

והרי קל לנקות את החדש קל להפריד את החדש מעומס. ובקרוב הניקיון הוא גם תיקון מעורבב אל העבר ומכיל פרטים רבים מטענים הנישאים ומתעצמים וניקיון היא עשייה והיא בניה משחררת וכלים כמו אהבה ונתינה הם מאפשרים את הטרחה - טרחת הניקיון וההפרדה.

חזרה

עבר זמן מאז עידכנתי את ה בלוג הזה . . .

אני שמח ששבו הכוחות לעדכנו, אז להלן הדרך בה עברתי בחודשים שחלפו ...

שאול

קהלת

"וְרָאִיתִי, כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו--כִּי-הוּא, חֶלְקוֹ: כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת, בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו"

מבוא ימימה - חלק תשע

לקבל  את  המחשבה  האישית  ולתקנה  בסבלנות  ,  לכבדה  כי  היא  תוצאה  מסבל  מילדות  ולדעת  בבגרות  האישית  להיות  נעצר  כל  אחד  בפני  עצמו  ודרך  ההפרדות  לצפות  על  האי  דיוקים,   בלי  להיכנס  בתוכם  על  מנת  לא  להגביר  את  הערבוב  כי  אפילו  ערבוב  הכי  קטן  ,  עד  חוט  השערה  לא  מאפשר  בהירות  או  חוזק  של  מחשבה  ז.א.  כוח  של  מחשבה .  בנפש  מתעורר  כוחה  רק  על  חלקה  המואר  באור  .  כל  עוד  מרכיב  זה  או  אחר  נותר  בה  הוא  מדמה  גם  את  התפישה  ומטשטש  בהירות. ניקח לדוגמא את  הלב  .  בהתפתחותו  של  הלב  מגיעים  עד  הרחמים  .  זהו  שער  הלב  הנפתח  גם  בהבנתו  משתתף , והנה  אם  בצד  שלו  השמאלי  יש  עדיין  איזו  דחיה  כלפי  אחר , כי  דחיה  זו  למעשה  מתקיימת  בתוך  המערכת  נשארת  דבקה  ומגודלת  צומחת  עם  השנים  , כל  דחיה  שווה  אי  דיוק  שווה  אי  התקרבות  .  ז.א.  ההתקרבות  עצמה  סולם  שלם  היא   רק  שכל  ערבוב  לא  מאפשר   שקיפות   מצלילות  של  חלקים  משתקפים  אחד  בשני  באורם.  וזו  ההגעה  שלפני  ההגעה  והיטהרות  מתחילה . קודם  כל  להבין  את  ההתרוצצות  והאי מקום  שנמצאים  בו  כשנלחמים  .

כל  חלק  נבנה  על  מקומו  כפי  שניתן  מוסיף  להורדת  הפער  ,  מצמצם  את הפער  ,  מפחית  אותו  ובזה  ההתקרבות  המתקיימת  .  מכאן  תבינו  מהי  התקרבות  .  מכאן  נבין  ששקט  של  המערכת  גם  הוא  יחסי  תמיד  .  חוזק  של  מערכת  גם  תמיד  יחסי  .  מכאן   תסגלו  לכם  ,  בנפרד  מהכבוד כלפי  המערכת  שלכם  כפי  שהיא  לכבדה  ,  לסגל  ליד  זה  ,  ליד  הקבלה  העצמית  וקליטת  האי  מקום  ובהפרדה  לבנות  את  המקום  ,  לסגל  את  המחשבה  מההתחלה  של  המידה  שהיא  בתוך  מידה  והיא  מידת  הדברים  ,  את  היחסי  התמידי  בהגעה  . אז  תגדילו  את  שדה  ההכרה  ולא  תרצו  להסס  בנפשי  רגשי  המתרגש  אז  תדעו  דיוק  מתחיל  ז.א.  מכאן  . לקבל  את  העומס  שבא  מהילד  שבנו  .  לקבל  מה  שקרה  .  אם  לא  -  נשאר  נלחמים  ,  לא  נוכל  לבנות  כלום  .

מבוא ימימה - חלק שמונה

קבלה  עצמית  דרך  הקשב  והבנת  המהות  של  החומר  מאפשרים  התקרבות  כל  פעם  יחסית  ולא  דריכות  על  המקום  בגלל  הערבוב  אשר  התקיים  עד  כה  .

נקודה  נוספת  לדיוק,  ניתן  הסבר  חלקי  יחסי  לחלק  הנלמד  עד  כה  :

א.  דיוק  ראשוני  הוא  בהפרדות  ,  כאשר  מבינים  שזייפנו  קודם  או  שיחקנו  ורוצים  מאוד  לדייק  .

ב.  דיוק  שני  - קבלת  העיכוב  כפי  שהוא  מתוך  הפרדה  בין  הנלמד  והמצאותו  של  העיכוב  .

ג.  דיוק  נוסף  -  זה  לקבל  את  החלקים  כפי  שהם  ללא  תוספות  אישיות ,  כי  מהותם  של  החלקים  אינה  מושתתת  על  בסיס  השכל  הגשמי  ,  בהתחלה  שכל הנקי  מערבוב  כמו  מי  שמשתדל  על  בסיס  הבנה  אישית  שהוא  שיחק  קודם  ועכשיו  רוצה  להגיע  לאמת  הפנימית  ואז  התקרב  לחלקים  כפי  שהם  ויישם  את  היישום  שמביא  להטבה  כבר  בתחילת  הלימוד .

ד.  דיוק  נוסף  -  והוא  הדיוק  לשלב  אשר  התחיל  אך  שייך  לשלב  מאוחר  יותר  כאשר  החלקים  הניתנים  לעבודה  מחויבים  להיות  דרך  הדיוק  להשתייך  למקומם  להיות  על  מקומם  .  אלה  מיבנים  של  מידה  נלמדת  ,  לא  רק  נרכשת  ,  אשר  בדיוק   נוסף  יהיו  בצורתם  ,  על  כוחם  בהתקרבותם  והיא  תנועתם  .

בנוסף  לזה   ,  רעיון  הדיוק  ,  בהתחלה  ,  מובן  כפי  שאנחנו  יכולים  להבין  אותו  לפי  יכולתנו  האישית  לדייק  ועל  כן  אין  להסס להשתמש  בדיוק  האישי  ,  עד  שמבינים  מהו  דיוק  למעשה  נבנה  על  מקומו  .

ניקח  לדוגמא  מי  שהבין  בפנים  והגיע  לומר  :  " אני  יהיר "  ,  " אני  מזייף "  זו  הבנה  פנימית  אלא  מוחו  בא  על  המחשבות  המתפזרות  הנלחמות  ממשיכות  לסעור  ובכל זאת  לאט  לאט  בעבור  ההבנות  הפנימיות  יהיה  רגוע,  בלי  שיטפל  בשקט  שלו  אלא  במחשבתו  עיקר  העומס  ,  העיכוב  על  עיקרו ,  הוא  האוחז  בגלל  צורך  מסויים  המשתלט  עליו  והמוביל  אותו  ובכל זאת  משתדל  לדייק  עם  עצמו  לקבל  את  הדיוק  האישי  זה  לקבל  גם  את  המחשבה  האישית  .  לקבל  אותה  ואפילו  מעורבבת  היא  בינתיים  .  זה  למצוא  בטחון  חשיבתי  אשר  הפוך  הוא  מסערה  זו  או  אחרת  בעצמה  זו  או  אחרת  ואפילו  מעטה - היא  סערה  קטנה  ,  היא  במלחמה  הפנימית  המתקיימת  כאשר  נושאים  את  העומס  .

מבוא ימימה - חלק שבע

לימוד  שמתמשך  לא  מוכרח  להיות  מתמשך  לרוצה  לנקות  את  העומס  האישי  .  אפשר  שתיקן  וישחרר  ,  אפשר  שישאר  להעמיק  בהבנה  להתחזק  מאוד  .  הזמן  תלוי  בו  .

המשחק  התקרבות  ,  דחיה  ,  היסוס  ,  כל  מיני  חלקים  שמפרים  את  הקו  הישר  של  הדיוק  עם  עצמך  יכול  לתת  הבנה  לנמצא  - החלק  הזה  ללימוד , להתעורר  ליצור  ולהתקדם  דרך  זה  כלומר  ליישם  את  הדיוק  . מההבנה  -  היישום  ומכך  תוצאה  .

התקרבות  לחומר  הניתן  תתאפשר  באם  יש  נוכחות  צופה  .  צופה  לחלק  ומנסה  להכיר  מה  יש  בו  ומה  מלמד  והקשר  אל  עצמו  מהמשתקף  המלמד  על  השלמה  .  כאן  בהשלמה  פועל  רצונך  ,  הרגש  כלפי  הקיום  שלך  האם  תמשיך  להיאבק  כדי  להצדיק  את  קיומך  או  תתעורר  עם  כל  מה  שמחסיר  ומפריז  .  צריכה  להיות  התעוררות  כדי  להבין  .

נלמד  את   ההתייחסות  למשמעויות  הרבות  שיש  למילה  דיוק  .

אם  נדייק - לא  נערבב  חומר  נלמד  ועיכוב  (  עומס  )   כאשר  אנחנו  קולטים  את  המרכיבים  הנלמדים  ואח"כ  גם  קולטים  את  העיכוב  הקיים  . לנסות  על  שדה  ההכרה  לשים  את  שניהם  בבת  אחת  ,  גם  החלק  המתחיל  להיבנות  בהבנה  אשר  ללא  ערבוב,  וליד  זה  העומס  האישי  לחבר  אותם  ע"י  קבלה  עצמית  ז.א.  לקבל  את  עצמנו  עם  העומס  כשמבינים  שאנחנו  לא  העומס  ז.א.  לשחרר  את  האחיזה  בעיכוב  .  לא  לכעוס  על  עצמכם  מכעס  עצמי  ישן  ולא  להעמידו  .  להכיר  בו  לכתוב  אותו  לקבלו  ובזאת  תכעסו  פחות  כדי  לא  ליצור  ערבוב  וטשטוש   תיחום  של  כל  חלק  בנפרד  ז.א.  לאפשר  להפרדה  להתקיים   הרי  בכל  חלק  היא  מתקיימת  .

אם  נפנה  למחשבה  ונגלה  בה  את  מרכיבי  העומס  ,  הרגש   והאיוזן   הקשב  כמה  הוא  חסום  ומתי  הוא  פתוח  יותר  ,  הכל  יצביע  על  עד  כמה  כשאתם  קרובים  לעצמכם,  אינכם  קרובים  לעצמכם,  ובכל  זאת  כמה  אתם  קרובים  לעצמכם  .

כאשר  מערבבים  בחזרה  את  הערבוב  הקיים  ,  העומס  עם  המהותי  הנלמד  ,  אנו  מתערבבים  כאילו  מחדש  אך  למעשה  זה  היה  קיים  .  לא  עשינו  את  ההפרדה  ז.א.  נלחמים  בפנים  ורחוקים  מעצמנו .

"צריך שכל אדם ידע ויבין
שבתוך תוכו דולק נר
ואין נרו שלו כנר חברו
ואין איש שאין לו נר 

וצריך שכל איש ידע ויבין

שעליו לעמול ולגלות
את אור הנר ברבים
ולהדליקו לאבוקה גדולה
ולהאירו לעולם כולו"

הראי"ה זצ"ל 

בפעם הראשונה

 אכלתי מהפרי, טעמתי אותו וטעמו היכה בי, לא דמה להבטחות בטח לא לציפיות או פירות אחרים הוא היה מיוחד ומרהיב. בפעם הראשונה כמו נשימה ראשונה לקראת דרך ארוכה.
וטעמתי אותו בכוונה שלמה מתוך רצון עז לטעום למלות את החייך באותו טעם לא ידוע חדש ומיוחד.
בפעם הראשונה צמתי ב ט' באב והבחירה נעשתה בראש ועברה ללב והביצוע היה מלא כוונה ונאמנות מלאה לבחירה מתוך רצון לבנות, לבנות מתוך חורבן לבנות מהיסוד אבן ראשונה הונחה והיא מרגשת מרטיטה. ההתחלה חיברה לרגש פורענות ושאלה שהוצגה "שערי שמיים נעולים" סגורים ומסוגרים בפני וגם בקשת מחילה עזרא או אהבה לא תועבר לא תתקבל.
ועמדתי שם עם תדר פורענות סביבי כל כולי לבדי עם עצמי עם שאלה ...    ותשובה באה עם הבנה גדולה החורבן הוא סמל לוויתור לבחירה לברוח לניסיון לשכוח להתעלמות מניתן קשה או קל נעים או מציק, ואנחנו בוכים על חורבן כלומר אנחנו כאן עדיין עושים מבינים ומכילים מתרחש עומדים מולו בנוכחות ומתמלאים מולו.
והיום נמשך והרעב והצמה נתנו את אותותיהם אבל הבנה זו חיזקה והתדר השתנה והיתה אהבה והיום נגמר בשקיעה נעימה אחרי רחצה בברכה והילדים שחקו בדשא ואחלו ארוחה ופתאום היתה שמחה שקטה ועוצמה רכה.

אני רואה

אני רואה (לפעמים עוצם עניים) אך רואה לפעמים רואה כי טוב לפעמים לא וכשלא , צריך יותר כח למצא את הכח, כח להשתמש בידע לעשות טוב. והשנה רואה יסוד מביט בו יציב גמיש נופל או זקוף נטוע או נסחף ורואה כי טוב איך יסוד יציב זקוף בנוכחות משרה אושר ושמחה שמחת הדיוק, שמחת העשיה הטובה שמחת האמת הפנימית

שיר כחול

ים רחב גדול וכחול

האם אתה כל יכול

כגוף אחד גדול פועם

גל ועוד גל ולא מרפה

וחיים יש לו פועמים בקצב

ושקט ורוגע וגם סערה

אדוה גל מערבולת סערה

והוא כחול והוא ירוק והוא אפור ואף שחור

לפעמים הוא מטלטל לפעמים שוקט

לפעמים סוחף מפחיד לפעמים מרגיע

תמיד הוא שם חי וקיים

תמיד גדול מיכולת התפיסה...

סיפור איוב

וַיֹּאמֶר אִיּוֹב "עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה--יְהוָה נָתַן, וַיהוָה לָקָח; יְהִי שֵׁם יְהוָה, מְבֹרָךְ."

המקום האמוני אמר וניסה להכניס חשיבה אל תוך מקום לא הגיוני לא חשיבתי. 

אני מה אני? האם יכול אני להיות אני ?

לקבל אותי ? לקבל את דרכי את עצמי את חיי מחשבתי ליבי ?

את כל כולי עם הטוב והרע רוצה אני בכל ליבי האם תומך בי המקום האמוני ?

וחיבור לליבי לשורשי לעצם קיומי.

באתי לעולם מוכן לכל מצוייד רק בגופי והולך אני ללא כלום ובדרך הכי חשוב לי שיהיה לי משהוא להשיג לי עוד גשמית רוחנית רוצה עוד ועוד. וכל מחסור מרגש כלכך וכל השג מרגש גם הוא.

ובסוף אני רק אני עם עצמי עם חלקי המלאים הצרים והכרתי המשתוקקת לגעת להתחבר להתחזק ולחזק. 

מבוא ימימה - חלק שש

הקשר בין החלקים המלמדים על חלקים, הקשר הזה הוא השתקפות של חלק בתוך חלק להשלמתו מתוך הפרדתו אשר גם תיחומו. בחומר יש חלקים רבים מאד אשר כה מורכבים שאין מבינים אותם ויש אחרים קלים ופשוטים להבנה הממתינים כמטרה להגעה , ניתנים כדי שתדע על מהות נמצאת הלומד בוחר מה שקרוב אליו מה שקל לו להבין ובעיקר מה שרוצה להבין, מה שהוא קובע . יש קביעה שהלומד דרך רצונו להתקרבותו הוא בוחר להתקרב לחלק זה או אחר ומה להבין והבנתו קשורה לא רק להבנת הניתן אלה הבנתו שלו קשורה לפעילותו ההכרתית, הבונה דרך זה את כל ההחסרות וההפרזות, חוסר הרצון שהוא עושה לעצמו. גם את מאבקו בזבוז כוחות הנפש ובזבוז הזמן ברגע שמגלה שכך הוא ירשום והוא רושם ומנסה לתקן את אשר מיותר זאת אומרת כל הזמן יש לו חלקים חוזרים כי לא כולם שמים לב לכל חלק טבעי שבהתחלה יש בחירת חלקים ככל שמתחזק יש ודאות של התחזקות מסרים יותר ופונה יותר לחלקים הנמצאים מתקן ומשחרר. בלי תוצאות סימן שאין הבנה, כל הבנה מביאה תוצאות קשר בין הבנה יישום תוצאה כל הזמן כך התוצאה האישית פרי הבנתך האישית הינה קבלת חלקים, ומה בחרת מה הבנת מה עשית איך תבין איך להשלים איך לא להחסיר איך לא להפריז וזה לא ברור כך התוצאה היא אשר משכנעת ומתחזקת רצון להמשיך הלימוד לא ניתן כנגיעות נגיעות על הקיים באיזוננו אלה מהידיעה שיש להחזיר את ההבנה להבנת ההכרה איך מזהה או מבין דרך יישום ביום יום, עשיה או הרהור אינך מקדם חסימה דוחה את השני וחוסם אותך בפנהו קדומך, שחרורך, איזונך, ההבחנה מתפתחת הבנת התיקון כמו איך להחזיר למחשבה האישית את כוחה ותמציתה ביכולת הבחנה איך הקולטים יפעלו להבחין בין דבר לדבר.

תיקון היסוד

"אני מחפש את יעודי" זו למעשה משימה שהטחתי בפניי כשהתחלתי את מסעי הרוחני. בלימוד כל הזמן שאלתי שאלות חיפשתי תשובות, קשה לי לשים את האצבע ולומר הנה כאן, קשה.

שבוע תיקון (ספירת) היסוד נגמר ואני חושב שהחלק הקשה מתגלה לי, מופיע מולי ערם ובוטא, גס ומתריס. אני רוצה לעצום עין, להפנות מבט, להעלים אותו - קשה להסתכל עליו, ועוד יותר קשה לקבל אותו לתיקוני. אבל הוא כאן, לעמוד מולו בנוכחות, בעצמה,ביציבות ובזקיפות לא לתוך לא להוריד מבט להיות שם.

העומס  מתורגם להסבר הגיוני של המוח למה לא, ואין תשובה, אולי ככה? אולי נמאס לי לספוג את משמעות הבריחה, לאגור בפנים, לכעוס על עצמי, לא לקבל אותי כי הפרתי.

אז אני כן עומד שם כן מבקש כוח להיות בנוכחות אל מול הרצון להפר.

כנהר עוצמתי ורוגע אזרום

חסד שביסוד

והיסוד הוא היציבות הוא בנית התומך המייצב הקרקע לדרוך בה. והיציבות הינה מרחב וככל שרחב הוא כך מרגיע יותר וככל שרחב יותר כך מאפשר תמרון גדול יותר, מאפשר שפע מאפשר להזדמנות להיקלט, להינבט לגדול. ויסוד רחב שקט ויציב הוא הכרחי לקיום הכרחי לגדילה הכרחי להתפתחות, הכרחי לשפע. ואם הוא צר הוא חלש יהיה אדם נע ונד מחפש עגל זהב לאחוז בו מחפש קש להציפו בביצה והוא נופל וקם.

וחסד שביסוד היא נתינה ללא מגבלות משפע אינסופי של אנרגיה מתחדשת, ביסוד רחב ובלתי מעורער. ויסוד גדול ורב קרקע לגדול בה לאדם היה וגדול מספיק יהיה יסוד לעוד אנשים להאחז להיתמך בו.

מלאכה של חיזוק היסוד שבהוד ומעבר למלכות שבהוד

בחלק המבוא של ימימה

יציבות וזקיפות

ואם ההוד הוא החיבור לנשמה הגבוה היסוד הינו חיבור לקרקע המוצקה והאחיזה באדמה הינה היציבות והחיבור לנשמה היא הזקיפות. כחוליה אנחנו מחברים בין היסוד להוד בשרשרת החלקים מחוברים מתרחבים ומתמלאים כנהר רחב עצמתי ושקט אני זורם ממלא ומתמלא יציב ומאוזן עצום ורוגע והבניה היא המלכות העשייה הקדושה הבונה ונבנית ומשחררת מכל תלות מכל אחיזה והיא מעצימה וממלאה. הכל בהתחלה הלימוד הראשוני.

מלאכה על ספירת ההוד

מהוא הוד? ומהיא ספירתו? איך אני בתוך ההוד? ואיך ההוד בתוכי?

שאלה

האם נושא אני את ראשי בזקיפות של הוד? האם מוצא אני בתוכי את הטוב והיפה? היש בי הוד? 

והמוח אומר "חייב להיות", אך הלב לא מכיר בו מפוחד , מתחבא, נאלם ונעלם בתוך כליפות הכלימה, הבושה, הקיפאון והחידלון 

והן ההוד הוא שם והוא קיים אך הוא מוסתר ומכוסה והיום היא התפארת שבהוד וזה ספירה של היופי של הטוב. עוצמתו של היופי נתינת המשמעות הנועם שבחיים. והמשפט אומר "עשה טוב יהיה טוב" או עשה טוב מצא את ההוד וקבל אותו אל תחסיר ואל תדחה קבל את ההוד כי הוא שלך.

חיזוק המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות

תודה

תודה על כל מה שייש 

תודה עלכם בני

תודה על השמחה האהבה

תודה על היש הקיים

ותודה על המקיים

הקושי הוא גבורה 

והגבורה היא קושי

מלאכה על החלק הניתן בפסח

ימין ושמאל רק חול וחול אומר השיר

והימין היא בימין והשמאל בשמאל

ואני בן שניהם פעם פה ופעם שם

לא מחבר לא מכיל רק עובר מאחד לשני

מדלג מקצין ויותר שמאל משמאל ובתגובה ימינה פנה

והחיבור הוא הניקיון והנגיעה היא אמת

והאמת היא השלום והשלמות

"ויד ימין מצחצחת את שמאלך" וזוהי מידת תפארת

של ברכה כוונה טובה וחיות

לא לשמאל גם לא לימין. לימין ושמאל לשניהם ביחד

ובזמן שמאל חפש ימין ובזמן ימין חפש שמאל

עשר הספירות

פסח - ימימה

לקראת פסח מטהרים את הבתים האם אתם מטהרים את הפנימיות שלכם מסיימים את התיקון לנקות את העומס המיותר החוסם הרק מזיק, איך לצחצח הפנימיות זה כמו מאזניים אבן משקלת מצחצחים עד שמורידים את כל האבק. האבקה הזו עד שהאור הנמצא בזה מופיע זה קשור ללמודי קודש זה צחצוח אבן המשקולת כאשר ימינך מצחצחת את שמאלך מימנך להחזיר הכל מימין בהתפשטות זאת אומרת לחבר עצמך ימין ושמאל כאחד הבנתך בתוך מחשבתך לבך כחלק אחד, יש עדיין הפרות ואי תאום בן החלקים כאשר גם נקלט הקשב הקשור אותו זמן להבנה והלב והשאלה אם הנך קשוב ללבך וקולט בזמן את דיוקו ממהותו ועושה מלאכתך או אומר מלותך ודבורך הקשב אשר קשור גם ללב קשור גם לפה כך עשייתך זאת אומרת גם עשייתך תשקף כנושאת מההבנה אשר בה תאום בן החלקים וכל אחד יגלה את אשר מתרחש כאשר הוא קשוב והנה מסכים על דיוקו או קשוב בחסר ולא מסכים על דיוקו ופה יש סתירה כאשר יש חסימה בקשב ודאי שאינו יכול להיות קשוב ללבו כאשר יש הפרדה המפרידה את החסימה מהקשב המהותי אז אפשר להקשיב ללב ולהבנה האישית ולהיות בהמתנה ולאט לאט למצא את התשובה הנכונה פעמים לא מעטות התשובה היא ליד זאת אומרת אינה משתייכת לדיוק של רגע הקליטה זאת אומרת הנה קולט ובכל זאת בוחר תשובה שונה המחסירה מערבבת תנסו כל אחד לענות לחלק זה כי גם חלק זה קשור למלאכה הנמשכת לגלות סתירות קיימות והסתירות במלאכה זאת אומרת זו מלאכה נמשכת כדי לדייק ויש לגלות את המלאכה בסתירה מסתירות מתקיימות

אסור להבליג

המקום האישי

אותו מקום ללא חלומות
אותו מקום של ישרות לב
אותו מקום ללא דכאונות
אותו מקום שמביט פנימה ורואה אותך

לא דרך דימיון של מח
לא דרך תקווה של הלב
לא דרך כאב כליות
ולא דרך כעס עצמי

רואה אותי דרכך, אותי בעשייתי הטובה
אותי בהשתקפות מלאה, במבט ישר, כן ומקבל

מלאכה + הבנה יישומית

ואני פוסע בין טיפות 

בין קושי כזה לאחר

בין שיעור כזה לשיעור אחר

ומנסה לקבל בשמחה, בקבלה ובאהבה

אך לא נותן קבלה מלאה, לא בישרות לב.

מביט עוד רגע - ורואה אני פוסע מבחירה.

פוסע, מנקה את המערכת כיכולתי,

טורח ממקומי, מיישיר מבט וממשיך בעשיה

ואני בהכרה ואני ממקומי, אני בעשיה וביישרות לב

יש גם שמחה וקבלה.

הבנה: להישיר מבט ולמצא מה כן - שם שרויה השמחה, העשייה

מבוא של ימימה - המשך

הקשר בין החלקים המלמדים על החלקים, הקשר הזה הוא השתקפות של חלק בתוך חלק להשלמתו מתוך הפרדתו אשר גם תיחומו. בחומר יש חלקים רבים מאד אשר כה מורכבים שאין מבינים אותם ויש אחרים קלים ופשוטים להבנה הממתינים כמטרה להגעה ניתנים כדי שתדע על מהות נמצאת הלומד בוחר מה שקרוב אליו מה שקל לו להבין, ובעיקר מה שרוצה להבין, מה שהוא קובע.

חלק של אילן

בחלק אומרת ימימה "להכיר במקום האישי מאפשר לקבל את עצמך כפי שאתה פנוי מאחיזה בעומס" הכרת המקום האישי מתחילה בראיה רב מימדית של המערכת הפנימית תחילת הראיה מביאה את הלומד לחוסר הבנה שהוא תולדה מחוסר היכולת להכלת הפנימיות. ועומד הלומד אל מול המורכבות מנסה להתקרב להבין להכיל אך המבנה גדול מיכולתו השיכלית הכרה במקום האישי מכוונת אותנו אל ההכרה. ההכרה מהותה היא מקום בנפש המאפשר זרימה מתואמת של ריבוי המימדים הפנימיים, כמו חיבור של שכל ולב ושאר מימדי הנפש. בהכרה נמצאת גם ההכרות, הווה אומר שתחילת ההתקרבות להבנה פשוטה שהיא הבסיס למערכת עוברת בתדר פנימי של הסכמת הלב להיות כמבין שלא מבין. רק ממקום זה מתחיל הלומד את פתיחת המרחב האישי על מנת שבהכרתו יכיל את המורכבות המובנת של הנפש, השכל בדרך כלל חסר יכולת הסבר והכלה של מקום זה, ובכל זאת זה המקום היחידי המאפשר לקבל את עצמך כפי שאתה פנוי מאחיזה בעומס כי בכל מקום אחר מסתנן לו העומס הרגיל של שיפוט עצמי, דרכו דוחה האדם את עצמו נמצא בשיפוט עצמי לא מקבל את מקומו, מתנגד לעצמו וכל זה בשליטת העומס. מאידך בהכרת המקום האישי בהתכוונות להתחבר ולקבל, נפתח מרחב ההכרה ואדם יכול לקבל עצמו גם אם אינו מבין שכלית את המערכת. ועל כך מוסיפה ימימה את המילים: "ומאפשר לעצמך לכוון את עצמך לתיקון מתמשך מחזק ומשחרר"

אמת פשוטה

לא קל להסביר לא קל לעמוד מאחוריה

מבוא של ימימה - המשך

תחילת לימוד ראשוני תמיד יחסי ובכל זאת נושא חלקים עיקריים לאותם חלקים כבסיס וכיסוד להבנה אשר בהפרדה. הפרדה נחוצה כשרבים עם השני לא נמצאים בהכרה למקום האישי שלו, לכבד את המקום האישי שלך וגם את שלו, אין זו הבנה פשוטה להכיר במקום האישי מאפשר לקבל את עצמך כפי שאתה פנוי מאחיזה בעומס ומאפשר לעצמך לכוון את עצמך לתיקון מתמשך מחזק ומשחרר. לקבל את עצמך כפי שאתה לקבל אותו כפי שהוא, שאתה אינך הילד אינך קורא את הניתן בקריאה שוטפת רגילה אלה נמצא נוכח בפני כל חלק ומנסה למצוא את אשר טמון בו אשר מלמד אותך על הנמצא בך בתוך החלק שטוב בך, המורכבות שלו ואתה מנסה ומביא תוצאות גם תוכל לחוש התקרבות לעצמך וסגירת הפער עם עצמך. כל חלק ככלי יושב ומתוקן נושא את ההבנה שבו את כוחו מחזיר וסוגר פער מאזן כוח וגם תנועה. כדי להתחזק צריך לבנות, כדי להשתחרר צריך לבנות ברגע שאתה בונה אתה משחרר כפי שהוסבר בתחילה חלק תופס מקום של של חלק מתפשט וסוגר פער סוגר את המיותר שהיה.

יש לנו רמז לחלק מתוקן מורכב בנוי מחלקיו אמור לפרוץ חסימה לפניו המלאכה דורשת הכרה של כל חלק ניתן, תיחומו מאפשר הכרת מקומו, ומקומו חשוב לסדר החוזר. החלק מהקשב העמוס כחלק שבו יש דחיית השני ובו בזמן דחייה עצמית שלך פונה להכרה כדי להבין שכל עשיה קשורה לתוצאותיה וקשורה להבנה האישית אפשר להבין בנים אשר נושאים רגש ישן, כל אחד כמאשימים או דוחים אחרים כסוגרים אותם או מייצרים את מקומם, נקלט כהשליה של תפיסה.

משמעות חוט החיבור האישי עם הקדוש ברוך הוא

ניסיתי להסביר את משמעות חוט החיבור האישי - נקודת ההתחלה להתפתחות. כשקראתי את ה חלק על פורים שוב גיליתי שהמילים הם קצת שונות "כל אחד יש לו חוט חיבור לקדוש ברוך הוא"

חוט החיבור האישי עם המקור שלי או עם הקדוש ברוך הוא, הוא האמונה בעצמי. לפעמים נמתח לפעמים מתרחק המשמעות של חוט החיבור האישי היא ההכרה ביעוד שאני נושא עמי. מאז זכור אני לעצמי יודע זאת ומחפש את הסימן, יודע שמחובר אני אלי אבל המהות נעלמה חמקמקה לעיתים אוחז לרגע, חושב שמבין והופ כניראה שלא.
וחוט חיבור עם הקדוש ברוך הוא סימן שאלה, אם זה אותו חוט המוביל אל עצמי סימן שאלה, קיים סימן שאלה אם זה אותו חוט המוביל אל עצמי סימן שאלה. ואני יודע שלא יודע אבל עוד לא מרגיש מה כן סימן שאלה, נקודה.


הספק - עומס !!!
בגמטריה ספק = עמלק
עמלק הוא הגדרה לשנאת חינם !

חלק לפורים - ימימה

בפורים יש את הנסתר והגלוי, גם באדר יש את הנסתר והגלוי א' אדר שוכן ומתקיים גם מהשמיים וגם מהקרקע בא' אדר יש שני יודים אחד לשמיים ואחד לקרקע כדי להודיע להשגחה העליונה שהעם בצרה. פורים מבטא את השמחה והתודה להשגחה העליונה מה שמסתתר מאחורי סיפור פורים הנוכחות האלוקית המשגיחה על העם מענישה ומצילה אותו כשצריך. הנסתר והגלוי בדמות של אסתר אישה יפה יותר מידי יפה יפה בנשים לא הייתה יפה בנשים אלה נצצה ההילה שלה נצצה והמלך סונוור. יש משמעות נסתרת שדרך השכינה ששכנה על ראשה, התקיימה הבטחה של הברית עם העם א- בהסתר החלק העליון בנסתר והתגלה רק הגשמי שהוא הגוף הייתה נסתרת מעני כל החג מסמל שימחת הודיה להשם זוכרים ולא נוטים לשכוח כדי להשתייך לעם פורים ותוכנו המהותי חוץ מההסבר הראשוני מלחמה בין האור והחושך מאבק והעם ניצל שוב דרך ההשגחה הדמויות נמצאות בסדר הנכון שהיה מפגש ותהיה הצלה תקופה שהיה בכי ותפילות להצלה מהגזרות והנה היו עליהם רחמים והם חזרו כעם חופשי משמעות הגזרה מראה שהעם תמיד מתרחק ממקורו אינו נשאר נאמן למקור למשמעות ולמחויבויות מתרחק עד שמקבל מכה ואחר כך מתעורר כילד מבין רק על סף אסון זועק ולומד מדוע קרה כך.
אם קרה מספר פעמים שמודעים עד כאן הטומאה עוברת אם גדולה מטהרים עד היסוד כדי שתהיה התחדשות קיימת. כל אחד יש לו חוט חיבור עם הקדוש ברוך הוא ברגע שמתרחקים מותחים אותו עד שכמעט נקרע מי שעוזב גם נעזב בשואה הייתה התרחקות גדולה גם גם במחשבה גם במעשה המקור והאמונה של הבנים לא הייתה בעם המחשבה הייתה לחומר ברגע שיש מחשבה לחומר וריצה אחריו זה מוריד אין איזון אי אפשר להרים את הראש. ברגע שמתערבבים עד טשטוש כמו בדור הזה שהוא דור הבלבול רוב העם מתבלבל מטשטוש מאבדים את המקורות והשורשים נמצאים בהתנגדות מאד חמורה. אין עם בעולם שמתנגד למקורות רק מי שהיה יהודי חוזר להיות יהודי להתגייר. היה טשטוש מקורות ושייכות לסביבה והתבוללות על מנת להנות מתנאים ואז המתגיירים חוזרים לעם כשלמים.

התקרבות מתוך התרחקות

מתוך החלק של שבט להלן אחד ממושגי המפתח "התקרבות מתוך התרחקות" והבנתי ממושג זה:

נשמע סתירה !!!

מהי התקרבות? קשב טוב יהיה התקרבות, אהבה התקרבות, שמחה משותפת התקרבות, עשיה משותפת התקרבות, דיוק משותף - עשיה ושמחה התקרבות. וכל זה יהיה מקיום עצמי מחיבור עם עצמי מעמידה זקופה ורגלים נטועות בקרקע.

התרחקות הינה כלי שמירת השדה האישי לבדיקת חיבורי קיומי זיהוי עצמי מרחב למניעת התערבבות ןלהעצמת חיבורי

זקופים מודים ומבקשים

זקיפות היא היכולת להתרחקות מן העומס לשמירה על הגבולות האישיים. זקיפות מגבורה זקיפות באמונה שלמה ובחיבור מלא ביני לביני, וביני לבין הסובב. והודיה הבאה מזקיפות היא הכרה בטוב המקיים אותי הכרת הטוב המאפשר זקיפות קומה היא קבלת חסד הניתן מבחוץ. ואני זקוף כי ניתנה לי הזקיפות כי ניתנה לי היכולת להיות זקוף, והבקשה הבאה ממקום של גבורה וחסד או זקיפות והודיה תהיה תפארת המלוכה ובקשה היא רק בפי הזקוף והמודה כי הם פותחים מרחב קיום בו הבקשה יכולה להתקיים.

זקופים מודים ומבקשים

חלק ימימה ראש חודש שבט

ט"ו בשבט

היום ראש חודש שבט. חודש טוב ומבורך. ובשבט נוטעים.  יש את הנטיעה. ונטיעה בלב היהודי להתחדש. לחדש כבחודשים מסוימים. חודש מיוחד בפנימיותו העמוקה.  יש בו שמחה עמוקה.

זה ראשי תיבות-  שב"ט:  שנישמע   בשורות   טובות. (אמן).

למרות שהכול קורה בארץ ומעציב את הלב, בכול זאת זה חודש  שנושא ונותן ובזריעתו נטיעתו. בדרכה לטעת שמחה בלב.למרות שקורה מה שקורה. ולא במקרה.

לדעת לטעת בחודש  הזה זה לטעת  כדי לזקוף קומה.כדי להשתתף בתפארת כל מה שירוק.

ומעט מילים שמגיעות זה כדי לתת לכן להבין שאי אפשר לא להיעצר בפני חודש שבט.

זה להגיע לשורשים שלנו. ומהשורשים לתת משמחה מושרשת בנו. להשמיע דרך שירה.

בא חודש שבט-  להעמידנו לתפילה. לבשורות טובות. לחידוש שימחה מוזרמת בעורקי הנפש. בעורקים שלנו.  בנימי נפשנו. וגם בנימיו של הלב.

לבקש וגם לשמוח. ולזכור כמה שאפשר להבין את זה. ויש בזה השתתפות כללית בעם.

השתתפות – הכרת קיומך.ושל עמך.  שזכה לתפארת ישראל.

מכאן יש את החסד.  והגבורה    ובינהם תפארת. חסד    תפארת    גבורה.

וכשאת מבינה זאת  מה שיכולה ופונה לליבך-    לטעת בו.

ולקשור אותו לשמחה קיימת משורשים שלנו , שמחה מקיומנו, מקיום העם

בחירתו—חיבורו—קיומו.

ודרך העורק של החיבור,  יש את הלב.  נקשר משם לשורשים שלנו-לליבנו.

בו שורשיו בנימיו הכי זעירים-  ובמרכזו החסד.

לגבור דרכו כיהודים תמיד על כל מחשבה זרה שאינה משתייכת לנו.

ועל כל מאורע בחוץ שאינו משתייך לנו.  כדי שנוכחות מתוך הבנה                                                                           כוונה משתתפת בכוונה זו ויש בה גם חוט עם הלב. והיא גם השמחה בחודש זה.

יהודים הנוטעים את העצים-זה לחוד. יש את המשמעות המוכרת.  ההתעוררות העמוקה משורשים    ללב מבין.  השתתפות ב-א` ב` של הידיעה. אהבה.  אהבת השם יתברך.

שמחתה של המבינה חוזרת. זאת אומרת- השמחה מגיעה עם ההבנה.

כל עוד הלב סגור ההבנה לא נמצאת.     וכשהבנה לא נמצאת הלב סגור.

הבנת הקיום לא משתייכת להבנה רגילה. עם לב רגיל הנאבק. ואם  מה שניתן יעורר אתכן    להבנה פנימית. למפגש עם השמחה. לתת לה מקום  שתשכון.  הווה אומר. תמצא אז את מקומה.כי ישנו מקום. ובראשית חודש זה. נתייחד כולנו. שהשם יזכה אותנו לבשורות טובות. יהי רצון שנזכה. לא במקרה חודש טבת –יש הרבה מכות כאבים וצומות. לא כך חודש שבט. כשם ששבט שמור לידיים העובדות  ,  המדייקות,   נוטעות. והן יכולות להיות בנתינה.

לטעת בלב אחר –שימחה. לתת. גם כאן יש להבין עוד יותר את הדיוק של הלב אשר עדיין לא נימצא מדייק על עיקר. כשהפרות מתרוצצות ולא נותנות ללב לחזור לפתיחותו על צירו. זאת אומרת- כוחו בנתינתו. רק מתוך הבנה עמוקה. כל אחת יודעת מה שמחסירה בזמן דיבור ובזמן נתינה. וכשתדע- לא להשתכנע בקלות מנתינתה שתבין השתתפותה כבת ישראל.

ותהיה דרך בינתה גוברת על רגישות ליבה , דרישותיה תיתן מליבה כי יש בו משורשים נתינה. כל המחסירה בנתינה מחסירה לנפשה ומנפשה. הווה אומר מחסירה ואז אין היא גוברת דרך נפשה. הנפש היהודית אשר נושאת את הניצוץ. אלא הנפש הארצית, היא הגוברת והמפרה. בהפרה גדולה  או  קטנה ואפילו חלקיקים  את כל המערכת כולה. 

זאת אומרת: נפשה  ליבה בינתה  עצמותה כל הגוף כולו מקבלת מההפרה ובעיקר אם תפר מאוד ותתרוצץ מאוד יבוא הכבד להיות מופר מאיזונו ולהיות מודיע נפש מפרה לב בנתינתו.

  ההכרה למקום האישי ולחיבור על מקומך לא מאפשרת אותה הכרה את ההבנה של הערבוב עם עוד מקום. זאת אומרת אתה ועוד אחד. זאת אומרת לא מתערבבים בקלות עם אף אחד. יש המפר מעט ויש מפר מאוד רק שידע המפר שכל שמחסיר מקרבתו שלא נראה כלפי חוץ תוך ליבו העמוק שלא נראה תחת חיוכו, הווה אומר מחסיר כדרכו וגם על מקומו הקשר עם הנפש, זאת אומרת הגוף קשור לנפש, הרוח קשורה לנפש מזינה את הנפש וממהות הנלמדת אתה אמור לשאת בינה דרך הבנתך וכשבבינה ליבך נוכח ולא רק מחשבתך. התדרים הסמויים המפרים כלהזמן, נמצאים מודיעים על החסר בהבנה. אז מי הבנתך ומה הוא ליבך כשאתה שוכח את מקומך, חיבורך ומקומו של כל הפונה לפניך. כל ערבוב מחסיר מחסיר ממקומך מחסיר מהשקט, מערכת עצבית פועלת ואז הלב מאבד את כוחו דרך חלקיק זה יורד, זאת אומרת בינתו לא נמצאת ואז הוא אינו נמצא על מקומו.

ניתנו בחומר וניתן כמכלול. המכלול נשמע והוא תחת קריאה פעמים רבות ולא התעוררו רבים לנמצא במכלול. המכלול הפשוט שאתם מכירים, הפרדה בין נבנה למחסיר למפר למזיק. לזה מצטרף המשפט: "התקרבות מתוך התרחקות". זאת אומרת תיחום התקרבותך ביחוד מקומך ונותן משפט הפרדה בין זמן הדיוק לזמן המשגה ונוסף לזה משפט חסד וגבורה זאת אומרת, לחוס זה להבין בדקות דרך הבנה ומלב לחוס תוך לגבור בקלות על כל מחסיר מפר מזיק. מכלול זה ניתן כדי שהמעבר למקום הנבנה יהיה בקלות כדי שלא תדרכו במקום ותהיה מתרוצץ עוד יותר בהפרה ויש השוכח שהפרה גדלה בו בזמן נמצאת בכל. אז איפה הבינה, ליבך מחשבתך? אז אם תבין, תתחיל להבין שבשעת עשייה דיבור שים לב עד כמה מפר מקומך שנדמה לך שהישגת אותו בהבנת התיחום. כמה ערבובים ושוב מחוסר הבנה תתיישר עד אשר תזרום בך מהות לזקוף קומתך להזכיר לך שייכותך כיהודי.

ט"ו בשבט, יש לו משמעות עמוקה מאוד והיא נרמזת על קוויה הנשמעים שבדרך כלל חושבים שזה לטעת עצים ושוכחים לטעת עצמנו זקופים מודים ומבקשים. ניתן מהמשמעות העמוקה, כמה שאפשר להבין דרך הבינה בהבנה הרגילה יודעים לטעת עצים על האדמה ושוכחים לטעת עצמנו על מקומנו ללא ערבוב, כדי לזכות להיות ראויים בתפילה, בבקשה לבשורות טובות

יציב על מקומו

והוא עומד שם יציב על מקומו,

יציב בעמידתו ואף נטוע בתוך עמו,

וכל שורשיו מזינים אותו,

והוא יציב תמיר ומזין את עצמו,

וממלא את תכליתו ונותן את אהבתו,

ופירותיו בפי כל מלאים בליבו,

והוא יציב והוא על מקומו וכל העולם איתו !

ניתן בראש חודש שבט (ימימה)1994

היום ראש חודש שבט, חודש טוב ומבורך. ובשבט נוטעין, יש את הנטיעה ונטיעה בלב יהודי להתחדש, לחדש כבחודשים מסוימים. חודש מיוחד בפנימיותו העמוקה. יש בו שמחה עמוקה. זה ראשי תיבות של "שנשמע בשורות טובות". למרות שהכל קורה בארץ ומעציב את הלב בכל זאת חודש שנושא ונותן ובזריעתו, נטיעתו בדרכו לדעת שמחה בלב. למרות שקורה מה שקורה ולא במקרה, לדעת לטעת בחודש הזה זה לטעת כדי לזקוף קומה, כדי להשתתף בתפארת כל מה שירוק. ומעט מילים שמגיעות זה כדי לתת לכם להבין א"א לא להיעצר בפני חודש שבט. זה לשורשים שלנו ומהשורשים לתת משמחה מושרשת בנו, להשמיע דרך שירה. בא חודש שבט להעמידנו לתפילה לבשורות טובות, לחידוש שמחה מוזרמת בעורקי הנפש, בעורקים שלנו, בנימי הנפש וגם בנימיו של הלב. לבקש וגם לשמוח ולזכור, כמה שאפשר להבין את זה ויש בזה השתתפות כללית בעם, השתתפות הכרת קיומך ושל עמך שזכה לתפארת ישראל. מכאן יש את החסד והגבורה וביניהם תפארת. וכשאתה מבין מה שיכול ופונה ללבך לטעת בו ולקשור אותו לשמחה קיימת משורשים שלנו, שמחה מקיומנו, מקיום העם, בחירתו, חיבורו, קיומו, ודרך העורק של החיבור יש את הלב נקשר משם לשורשים שלנו, לליבנו בו שורשיו בנימיו הכי זעירים ובמרכזו החסד. לגבור דרכו כיהודים תמיד על כל מחשבה זרה שאינה משתייכת לנו ועל כל מאורע בחוץ שאינו משתייך לנו כדי שנוכחות מתוך הבנה משתתפת בכוונה זו ויש בה גם חוט עם הלב והיא גם השמחה בחודש זה.

יהודים הנוטעים את העצים זה לחוד. יש את המשמעות המוכרת, ההתעוררות העמוקה משורשים ללב מבין, השתתפות בא` ב` של הידיעה, אהבה, אהבת השם יתברך, שמחתו של המבין חוזרת, ז"א, השמחה מגיעה עם ההבנה (כל עוד הלב סגור ההבנה לא נמצאת וכשהבנה לא נמצאת הלב סגור). הבנת הקיום אינה משתייכת להבנה הרגילה ויש עדיין לומדים עם הבנה רגילה ולב רגיל הנאבק. ואם מה שניתן יעורר אתכם להבנה פנימית ולמפגש עם השמחה, לתת לה מקום שתשכון, הווה אומר, תמצא אז את מקומה כי ישנו מקומה. ובראשית חודש זה נתייחד כולנו כשהשם יתברך יזכה אותנו לבשורות טובות. יהי רצון שנזכה. לא במקרה בחודש טבת יש הרבה מכות, כאבים וצומות. לא כך חודש שבט. כשם ששבט קשור לידיים העובדות, המדייקות, נוטעות והן יכולות להיות בנתינה. לטעת בלב אחר שמחה.לתת. גם כאן יש להבין עוד יותר את הדיוק של הלב אשר עדיין לא נמצא מדייק על עיקר. כשהפרות מתרוצצות ולא נותנות ללב לחזור לפתיחותו על צירו, ז"א, כוחו בנתינתו רק מתוך הבנה עמוקה. כל אחד יודע מה שמחסיר בזמן דיבור ובזמן נתינה. וכשידע לא להשתכנע בקלות מנתינתו שיבין השתתפותו כבן בישראל ויהיה דרך בינתו גובר על רגישות ליבו, דרישותיו, ויתן מליבו כי יש בו משורשים נתינה. כל המחסיר בנתינה מחסיר לנפשו, הווה אומר, מחסיר ואז אין הוא גובר דרך נפשו, הנפש היהודית הנושאת את הניצוץ אלא הנפש הארצית היא הגוברת ומפרה בהפרה גדולה או קטנה ואפילו חלקיקים, את כל המערכת כולה, ז"א, את נפשו, ליבו, הבנתו, עצמותו, כל הגוף כולו מוגבל מהפרה ובעיקר אם יפר מאד ויתרוצץ מאד יבוא הכבד להיות מופר מאיזונו ולהיות מודיע נפש מפרה לב בנתינתו.

נגיעות ואחיזות חזקות

המילה נגיעות שיקפה לי, אני פנימי כל כך אמיתי וקיים רוצה ואולי לא, עכשיו ואולי אחר כך, רק כמעט כל פעם לא עד הסוף לא בכל העומק.

כל נגיעה היא יפה

לכל נגיעה עוצמה

לכל נגיעה קיום משל עצמה

היא נחמה היא נעימה

והיא נעלמה, חמקמקה,

לא מכילה לא מגיעה

לא נוגעת היא רק נגיעה

ובהכרה זקוק לאחיזה חזקה

המתקיימת ומקיימת בכל נשימה

ובלב טמונה האמונה

הישועה המלאה - הארה

והלהבה היא בערה גדולה רוצה

רוצה לתת מטובה רוצה

להתגלות במלא הדרה

ואדע את התשובה

דרך מסלול חיים של הבנה הכרה וקבלה

של ייעוד חיי

המשך מבוא ימימה

. נתחיל בסדר הנכון והפניה אל השומע , המקשיב להכרתו כדי לבדוק עד כמה הקשב האישי נושא את כל העומס האישי , את כל אשר רשום ומוכר בנפש .
אפשר ליצור דרך הקשב האישי . חסימה דוחה את השני כאשר מדובר בנגיעות . אפשר שיהיו התקרבות וישום אך נגלה גם את המיותר לאט לאט ואפשר שחלק זה לא ישפר, אמור לתקן דרך קשב להבין עד כמה נאבקים כדי ליצור מקום אישי בתחום הבית , כמה מאמצים כדי להבטיח את הכרת החשיבה האישית , הדיבור האישי , להבין את הקשר עם העשיה האישית וכמה רגישות ופגיעות, עוד כמה, ועוד כמה, התנגדות מהעומס מתרחשים . יש ביקורת על העשיה או מאבק .
אם הדיבור אינו מדוייק , מה קורה כלפי השני כשמשליך עומס ומה קורה ממנו כמחזיר תשובה? דיבורך דיבורו וגם עשיה . אם עשיה מתקבלת כל הזמן על ידך מבטיחה קשר עם המחשבה האישית קשר חזק יציב האם אין אחיזות חזקות במרכיבים שמשתמשים דרכם כדי להשיג את מה שמובן כנחוץ איך להיראות חזק , להיראות בסדר , להתקבל ולהשתייך ישנם הרבה משחקים , זיופים שנקלטים , משחקים מוסכמים בתחום הרגשי .
משחק אינו מאפשר יציבות של קשר , יציבות מרגש . נתינה כלפי השני אם תקינה מאפשרת לו לזהות , לקלוט שזה נכון ולענות בהתאם .
בתחום הקשב אשר מבעד העשיה היומיומית של הקשב , בתחום הקשב , כאשר הקשב אינו מתוקן הלימוד מציע תיקון שיוכיח את התוצאות ויתן כוח ואיזון לחלקים ומשתנה אם ביומיום תוכל להפריד בין תשובותיך המשוחררות לאלה הנשענות מחסימות , או חלקים שאתה מדייק אותם , לבין תשובותיך שמראש - התבוננות חסומה .

ואין עומד ואין יושב

ואין הולך ואין רץ

כי דממה חיה מתעצמת ותקיפה

מעיקה על כל חיי מדוממת כל תקווה

ממצעת כל קצה מורידה כל ניסיון

והתקוה כי אם חלום היא או אמון

ואם תשיב היא את החיות

את הלשון את הכנות

והלב היכן הלך חרש חרש עוד פועם

הס והס מלהזכיר פן תדע זאת ותחריש

היכן אני? כאן כאן ומוכן

מילה טובה

היום שמעתי ברדיו את השיר מילה טובה של יעקוב גלעד ויהודית רביץ הרגשתי נפלא אחר כך להלן:

אפילו בשרב הכי כבד
ידעתי שהגשם עוד ירד
ראיתי בחלום שלי ציפור
אפילו במשב סופה וקור.

לא פעם זה קשה
אבל לרוב מילה טובה
מיד עושה לי טוב
רק מילה טובה
או שתיים לא יותר מזה.

אפילו ברחוב ראשי סואן
ראיתי איש יושב ומנגן
פגשתי אנשים מאושרים
אפילו בין שבילי עפר צרים.

תמיד השארתי פתח לתקווה
אפילו כשכבתה האהבה
חלמתי על ימים יותר יפים
אפילו בלילות שינה טרופים.

לא פעם זה קשה...

אז התחלתי ללכת

אז התחלתי ללכת
לא חשבתי בכלל לאן.
רק רציתי ללכת,
ללכת את כל הזמן.
לא פגשתי בדרך אף אחד,
כמה מצחיק להיות לבד

מבוא של ימימה

 למדים  מתוך  החלקים  .  כל  חלק  מלמד  על  חלק  .  כל  חלק  ניתן  מלמד  על  הנמצא  במערכת  את  מקומו  של  החסר  מקום  של  חסימה  נפתח  ומשתחרר  במקומה  יש  התפשטות  של  החלק  הנרכש  ולמעשה  מזוהה  דרך  ההכרה  כנמצא  באופן  טבעי  ואז  זה  נקרא  השלמה . 
כאשר  מוספים  חלקים  ,  חלקים  רבים  נוספים  דרך  הנלמד  ויש  העמקה   אז  ההתחזקות של  החלק  על  מקומו  מאפשרת  התפשטות  -  גדילה  של  מקום  .
מדובר  במימדים  נלמדים  המשחררים  את  החלקים  שנמצאים  במערכת  כחסרי  מימדים  בגלל  המיותר  .  בגלל  המיותר  נכנסו  אותם  חלקים  למיצר  ,  למעט  מקום  ,  מקום  צר  לכן  נאמר  חסר  מימדים  .  מתוך  מאבקם  נסגר  מקום  ואמורים  חלקים  הנלמדים  לשחרר  את  החלק  הסגור  מסגירותו  . 
מוסבר  לפי  החלק  למשל  של  לב  סגור   מקומו  קטן  ,  קוראים  לזה  מיצר  כי  צר  .  החזרת  מקום  הלב  זה  להחזיר  מימדיו  וזה  לב  פתוח  .  לב  בפתיחות  חוזר  למהותו  ,  משתחרר  ממיצרו  חוזר  לנתינה  לכוחו  נתינתו  שמחתו  .  לב  סגור  זה  ההיפך  ,  יש  אפילו  חוסר  שמחה  ,  עצבות  .
ברגע  שיש  תוצאה  גדולה  של  פתיחות  ומרחב  יותר  ,  ברור  שהקשר  עם  המיותר  אינו  כפי  שהיה  קודם  .  ככל  שמתקדמים  נותנים  פחות  חשיבות  למיותר  .  אין  צורכים  את  הצורך  שבאחיזה  .  אינו  צריך  הלומד  להיות  נשען  כל  הזמן  על  מרכיב  זה  או  אחר  אשר  חיזק  אותו  קודם  .  חסימה  שכביכול  מחזקת  ,  מובנת  לאחר  מכן  כמיותרת  בפני  כוח  חוזר  של  חלק  חוזר  לכוחו  .  דרך  ההכרה  יש  את  ההבחנה  הזו.  כיוון  שזו  עבודה  הכרתית  מבינים  רק  דרך  ההכרה  ויש  הבחנה  זו  .
ברור  שזה  מהלך  של  לימוד  וחלקים  רבים  בלימוד  עד  שמגיעים  להתפשטות  של  המימדים  החוזרים  למקומם  . מהות  ואיזון  של  חלק  דרך  כוחו   חוזר  אליו  מצריך  יותר  זמן  מאשר  לימוד  מתחיל  .  מדובר  בהכנה  .

ההכנה נושאת חלקים . כל חלק או חלקיו לקשר ביניהם , לתיחום החלק עצמו וכן הקשר עם החלקים נקרא הכנה .
ההכנה נחוצה על מנת להתקרב ולהכיר ורק אז להחליט ואז אותו חלק נקרא הכנה מאפשר קביעה אישית בפעם הראשונה .
החלק הראשון מנוטרל מהיושבים ופונה להכרה שלנו להכיר את החומר . רישום , רישום של כל ההבנות להבין ולרשום הבנות אישיות . אז המשתתף קורא ומקבל חלקים נוספים או מקבל לתקן את הבנתו ולקבל חלקים כדי ליצור הבנה לניתן. ישנה הפרדה גמורה בין העומס הקיים והמהות . העומס מורכב מכמה חלקים . חסימות , סתירות , משענות . הכל נחוץ לילד , לא ללומד . מאוחר יותר יעמיד בעצמו הפרדה גמורה בין המיותר לקיומו לבין הכרה לקיומו .
החלק הנלמד מאפשר החלטה שקולה . לא מחליטים מהר , ולא דוחים אלא שוקלים, האם ללומד יש רצון אישי להמשיך כל החיים במאבקו , היסוסו או שמא רצונו למצא עצמו כפי שהוא כמנקה , מנקה את המיותר גורם להתחזקותו תוך כדי הגדרתו את הבנתו תוך כדי תיחום . מהבנת הניתן , כל ניתן הוא יחסי למעשה לניתן , למדים דרך היחסי התמידי וגם דרך המשתנה התמידי . החלקים הם יחסיים לזמנו ולזמן יכולתו של הלומד לקבלם ואם הוא מוכן , מקבל עוד ועוד עד שמשיג ומקבל עוד . המשתנה התמידי משתנה באופן הדרגתי כמו בחוקיות הצמיחה . דרך הכרת המלאכה האישית הלומד ידע להפריד בהבנתו כתוצאה של הבנתו , יזהה את התוצאות מעשייה בנתינה כלפי עצמו . המשתנה הוא גם משתנה מחולשתם של החלקים או התחזקותו היחסי להתחזקותו לכוחם המשתנה והמעבר שבין הנמצא לבין המשתנה כמתחזק .
העבודה ההכרתית בהבנה מתפתחת ככל שניתנים החלקים . השינוי , המשתנה מורכב מאוד , נושא חלקים וחלקיקים המחזירים את איזון המערכת , כמו פתיחות לגדילתה של ההכרה , הרגש , החשיבה ההכרתית לקיום רגש הכרתי לקיום .

מעט ניתן היום כי נאמר שזה יחסי . ניתן חלק יחסי וככל שמבינים ניתן עוד . המשתנה מוסבר כמשתנה באופן הדרגתי . התחזקות שגדלה ומראשיתה מחזקת את החלקים ומנקה אותם .
יש להבין שהלימוד אינו דרך התבניות שהנפש מכתיבה אלא שהלימוד , התקדמות בלימוד להתחזקות בא להגיד ריבוי החלקים , הם , כאשר הם נקלטים ע"י הלומד הוא נמצא קולט אותם מיישם אותם ומביא תוצאות המחזירות סדר ואיזון . לא ניתן להבין ולקחת . אפשר להרבות בדיבור על המשתנה אך מראשית דיבור דיוק מתחיל, מתחילה השתנות, מעצם שינוי חלקי של חלק המשחרר חלק מיותר ובמקומו מגיעה התחזקות ואיזון . לא מלאכה קלה להבין אותה דרך סיכום או למצא קווים בטוחים ליציבותם . כל הזמן משתנים החלקים ומורכבותם . בנפרד , כל אחד מקבל בשבילו . יש אשר ממתינים להתקרבותו לעצמו שנראית מובטחת מעצם עבודתם . לא כל אחד מתקדם אלא המדייק, יכול לקבל חלקים רבים בזמן לימוד וליישם מלאכה כל הזמן .
חלק זה שניתן כרגע נראה מסובך , אולי מורכב אך זה חלק שאמור להיות בהכנה שאתם מקבלים . הקושי , נראה מסובך , אולי מורכב , בא מן העומס ולא מן ההבנה האישית . קל להבין שמהתחלה יש הכרה לחשיבה האישית אם קודם לומד דחה את עצמו , בטוח או חושב שתמיד צודק , לא שומע ואומר תמיד מילה אחרונה הרי אותו לומד לא יתן לפעילות הכרתית להתרחש בו . הוא יתקדם עם מרכיב החוסם בו כמו שרגיל לחסום אחרים ואת עצמו .
לומדים בהכנה הפרדה בין זה לחלקים הניתנים . יש ריבוי, ובראשית לימוד מעט ובעיקר, זה הבנת המתרחש ביומיום כשאתה מחסיר מעצמך ומפריז ומפזר את עצמך , לאפשר רישום של הבנה, מה אתה מבין מהחלק הזה .
תהיה צופה דרך צפיה ותזהה מה החלק הזה מלמד על הנמצא בך . אולי תגלה , אולי תמצא שיש חלקים מיותרים שמחסירים ממך הכרה למקום האישי. בחלק זה נמשכת הכרה לקיום האישי קשורה בוודאי לחיים , למציאות , לחברה הסובבת , לבית האישי , לעשייה האישית היומיומית ולדיבור האישי .